יבשו המעיינות נשתתקה הנשמה חדרי הלב היו לשממה ודממה... לא קשב והתבוננות לא שירה של התפעלות רק חלל שחור בי נפער חלל של חידלון, של כשלון חלל של שיגרון ועיוורון לא עוז ולא דרך חיי חושך חסרי ערך עצמותי לא אומרות ה' מי כמוך ונשמתי לא תהללך לא אתהלך ברוחבה וליבי חסר אהבה יודע אני כי אין אלוה בקירבי נפוגותי ונדכאתי שאגתי מנהמת ליבי.