אני. רוצה להתאבד על מידותיי
חסר/ הסבלנות שבי/ מתעורר
לקול חריקה. צעקה מצמררת/
דמעה
נושרת
אני. הולך ומאבד
אותך.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עצוב ונוגע... [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי משמיטה שורה ראשונה למען הכתיבה אם כי מבינה נדמה לי למה נכתבה. רגיש ואנושי כל-כך [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד מאד מאד. חששתי פן זה עוד איזה שיר מלנכולי בנאלי, אך הפתעת אותי במבנה ייחודי ובמלים חזקות. מה שהלהיב אותי, זה שהשיר יכל להיות צעקני- כוחני ודווקא לא- ה"התאבדות" מעודנת, לוחשת, מתפשטת לאט לאט ובגלל זה היא כה "מצמררת"... [ליצירה]
- [ליצירה] מלודי, קיבלתי את עצתך ומחקתי את השורה הראשונה ("על אף שאיני בעל הנטיות") שנ"ט [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, עטרת, ממש נחמד לקריאה. סחתיין. [ליצירה]
- [ליצירה] מה? עוז. עוד? [ליצירה]
- [ליצירה] אלמנט החריזה הולך ומתהווה עם השיר? לא כך בבית ראשון. עבודה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא. זה עוזר לי בקוי המחשבה. [ליצירה]
- [ליצירה] איפה אז... [ליצירה]
- [ליצירה] צריך להיות שיר-בדיחה. נחמד. [ליצירה]
- [ליצירה] "אמור לי מי אתה". את לא קוראת? [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב נפלא ורעיון שחוזר על עצמו אצל המחזיקים בשירה (נפשות עדינות). רק קור העכביש- לא תוכל לו. יעטוף ברשתו קברך. [ליצירה]
- [ליצירה] שלום שלום [ליצירה]
- [ליצירה] והרי המיותר: בית שני: "הוא ניסה לחזור אל הקן." כהקבלה ל"שיסיע אותו לעבוד בבית האבות"? לא כל כך עובר. אבל נסיון יפה. "ולא הצליח לעוף." -זה מובן מהשורה לפני כן. לכן מיותר. בית ראשון: הוסף "הא" ב"שיסיע אותו לעבוד( )". שורה אחרונה מיותרת. המלוכסנות אומרות הכל. ואולי כך יראה: הוא עמד בתחנה כמדי בוקר מחכה לאוטובוס שיסיע אותו לעבודה בבית האבות. "היום שבת", אמרתי, "ואין אוטובוסים". הוא הביט בי משתאה בעיניו המלוכסנות, אבל לא יכולתי לעזור. * ראיתי עורב שחור מקרטע על הדשא וכנפו האחת שמוטה. הוא הביט בי מתחנן, כמבקש את רחמיי, אבל לא יכולתי לעזור לו כי אינני יודע איך עפים עם כנף אחת שבורה. בטוב- שי. [ליצירה]
תגובות