שוב פרחה לה ההזדמנות לאהבה: הפעם דמתה לציפור שזה ברחה מכלובה מרחפת לה מעל הר ואני רץ אחריה מזיע, מותש, כושל עמדה היא על צוק צייצה וצחקה ואני על הצוק מנגד קורא אליה לשוב אך לשוא פתע, זו העדינה חשפה אלי שיניים מלתעות זאב טורף ונהמה נהמת איום יחד עם צחקוק מרושע ואני ראיתי זאת הישרתי מבט עז מול מר גורלי בו לא יכולתי אחוז. קראתי בבוז: אני אעשה ממך שיר!