הלילה שלי -
אלפי מחשבות,
מאות זכרונות,
עשרות רגעים
וכמה געגועים.
הלילה שלי -
שלושה כוכבים
ומעט אהובים,
חלומות נשגבים
ואחד אלוקים.
הלילה שלי -
אינסוף עתידים אפשריים
ותקופות שאבדו כאיים בודדים,
סימני שאלה, סימני קריאה
ואחד - אתה.
[ליצירה]
התרגשתי, שוב!
טלי, אני מצטרפת לסוערה באיחולים על שובך הלום.
את הסיפור הזה קראתי לפני כמעט שנה !!! כששלחת אותו אלי לאי-מייל. 12 הירחים התמימים שעברו מאז לא מנעו ממני לשוב ולהתרגש למקראו כאן.
שני אנשים יושבים באותו חדר, משוחחים זה עם זה, מבלי להקשיב או לשמוע חצי מילה. "גן נעול אדם, גן נעול".
מאד עצוב ומאד נוגע.
עוד!
[ליצירה]
מחפש נחלים אבודים...
שתים עשרה שנה?
נתח נכבד וכבד של החיים.
וזו לדעתי כוונת המלים "היום כבר לא מתים מאהבה".
השאלה היא רק איך חיים בלעדיה.
את ההרהור הזה כתבתי מזמן מזמן.
מפרספקטיבה של כמה שנים, חיפושים מייאשים ולאחריהם נישואין וב"ה אמהות, אני לא כל כך מסכימה עם מה שכתבתי אז. עם המסר המיואש, המתוסכל, המוותר באיזשהו אופן.
ולדעתי, האהבה האמיתית, זו נטולת המניירות, הפשוטה והשגרתית, השלווה והבוטחת - עולה ביופיה, בטובה ובמתיקותה על זו האידיאלית או הראשונה.
אין על האמת.
גם באהבה.
ולך - מחפש הנחלים האבודים - אני מאחלת אהבה טובה. כזו שתאריך ימים בע"ה ותביא מזור לבור הגעגועים המפעם. אינני מכירה אותך ולא מתיימרת להכירך, אבל אם הכינוי שלך מרמז על המוטו שלך בחיים - החיפוש אחר האבוד, הייתי מציעה לך לחפש אחר הקיים, הנמצא והזמין, אשר דוקא הוא נוטה כל הזמן להיעלם מעיננו.
[ליצירה]
זה מדי מזכיר לי
שיר מקסים של אתי אנקרי, שבו באחד הבתים היא שרה, באופן דומה להפליא, בעצם זהה:
"טיפשה, טיפשה, טיפשה, טיפשה,
כל רכותך עכשיו נוקשה".
האם כיוונת לזה? יצאת מזה?
לדעתי, הקטנה, מן הראוי לציין זאת בשולי היצירה.
[ליצירה]
השיר יפה באמת
כהרגלך...
אני ממש משתדלת שלא להעיר אף פעם על כותרות וכו', אבל הכותרת הפעם - סכיזופרניה - מחטיאה קצת. סכיזופרניה אינה פיצול אישיותי או ריבוי אישויות. להפרעות אלה יש שמות אחרים.
רק ליידע אותך, א כדי שתעשה עם זה משהו...
תגובות