אגב, ציידת.. שאלה בלוגיקה:
נתון ש:
1. כל חתול הוא גם צייד.
2. כל צייד הוא בנפשו חתול.
3. חתולים ידועים ביכולתם הגבוהה לצוד חלומות.
האם משמעות הדבר היא :
1. כל צייד חלומות הוא בהכרח חתול.
2. כל צייד חלומות הוא בנפשו חתול.
3. לא מן הנמנע כי צייד חלומות הוא גם חתול.
4. כל חתול הוא בהכרח צייד חלומות.
[ליצירה]
אגב, ציידת.. שאלה בלוגיקה:
נתון ש:
1. כל חתול הוא גם צייד.
2. כל צייד הוא בנפשו חתול.
3. חתולים ידועים ביכולתם הגבוהה לצוד חלומות.
האם משמעות הדבר היא :
1. כל צייד חלומות הוא בהכרח חתול.
2. כל צייד חלומות הוא בנפשו חתול.
3. לא מן הנמנע כי צייד חלומות הוא גם חתול.
4. כל חתול הוא בהכרח צייד חלומות.
[ליצירה]
זה התחיל יפה וזורם ("אני חושב שכשמוזה בורחת לי, אני בטח נושם ממש הרבה מילים") אבל הסיום.. כאילו לא קשור להתחלה, כאילו נכתב בזמן אחר, בהלך רוח שונה.
[ליצירה]
[ליצירה]
כשקוראים את זה בלי לחשוב על ההקשר לבני סלע דווקא, זה יותר טוב.
[ליצירה]
הסוף עושה עוול לשורות הנפלאות מעליו ("לא אשיב יום בשקר מעשה", "הינומה מפוכחת", כמה יפה!). "בתוך כל שאר ישראל" זו שורה צורמת מעט לטעמי, אולי בגלל שזה ביטוי שגור, לעוס. ושתי השורות האחרונות חסרות את העוצמה בה התחלת.
תגובות