קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הניתוח השבועי שלי
מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה
=כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור
בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן?
אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
"ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה.
"אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות:
"אמותה! די במילתך!"
[ליצירה]
---
מידת האמונה באדם וההתקרבות ההדדית.
אך החשש הכבד מאכזריות הבאה בצורת ציפרני חתול.
החתול משמש כאן בגורם אמביוולנטי:
מחד הפרוותיות הנעימה שבו,המלטפת.
מאידך ציפורניו האכזריות
יפה כתבת
[ליצירה]
---
נשמת כל חי
לתייג אדם על פי סוג שיריו, זה לא תמיד מדע מדוייק.
והנה שמעתי על סגן אלוף קשוח מן הקשוחים שרגליו נטועות היטב בקרקע, אשר כותב שירי רגש נפלאים למגירה. אז???
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
----
כמה שזה נכון: חיו את חייכם בצורה הטובה ביותר, כי אנו חיים אך פרק זמן מועט
(אבל נא לא לשכוח כי במסורות שונות יש גם עולם אחר והעולם הזה הוא כטרקלין אליו)
תגובות