הכאב אינו דוקר בתקיפות,

הוא אינו חובט בכל כוחותיו,

אינו מטלטל את נבכי הנשמה.

הפעם, לראשונה, הכאב עובר

לפאזה אחרת.

להיכן שניתן לפורר חלקים

חדשים ממני, לחללים שאינם

חללים כי עוד יש שם זרעי

תקווה, חיים יפים במגירה.

הכאב מתוך הבפנים מתחדש,

עוטף אותי בעוד ועוד שכבות

של דמעות. לא, אל תנגבי מפניי

עשרות טיפות, אני רוצה להרגיש

אותן.

תחושה אדירה, אני מסוגלת

לבכות סוף סוף.

תחושה ממיתה, אני חוזרת

למושגי האינסוף.

הכאב אחר אך הגעגועים

יציבים יותר מתמיד, הם

נפלטים בכל תנועה שלי,

בכל מבט שלי. לא מוצאים

מקום, לא מגיעים לאשם

בכל. אין לי מפלט, אין לי

שום פיתרון.

אני לעולם לא אשכח,

אני לעולם לא אפסיק

לאהוב.

כרגע אני בעיצומו של התקף

געגועים נוסף, געגועים בלבד.

יעבור עד מחר, עד לגל הבא.