נוכח הצוקים
ושטפי הזכרונות הגועשים
ולו יכולתי להיות כמו
אותה האבן,
כולה משקעים וצלקות.
ושטפונות הפרא
מלטפים אותה בזרימתם
במימהם הדלוחים והחומים.
והרוח,
גם לו הייתי הרוח.
מכה בכל,
ואתה,
חלק מבריאת ההרים האלוהיים.
אך
אני עוד סדק באבן
אני הצל של הקמט בהר
אני השקע שבו נאגרו
שטפונות האתמול.
אני אדם.
תגובות