הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)
[ליצירה]
הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)
[ליצירה]
לא יודעת למה עדיין לא הגיבו לך על היצירה....
היא ממש יפה. וממש התחברתי אליה.
ולדעתי זה ממש נכון ומגדיר יפה...את...אני עד עכשיו קראתי לזה ה- 'שיגעון'.
תודה.
[ליצירה]
אני זוכרת אותך שוכבת שם, נושמת בשתיקה...
אני זוכרת אותך שוכבת שם
ושותקת, שותקת בשלווה וצרחה,
שותקת ברוגע וכאב בלתי נסבל,
שותקת...ועולה מעלה מעלה
ואנו..צונחים לנו מטה מטה.
אני זוכרת את אחותך מגיעה, ולפתע ממלמלת 2 מילים וחוזרת עד אינסוף.לא!לא רוצה!לא רוצה!לא רוצה!לא רוצה!
גם אני לא רוצה
[ליצירה]
יורם תומר ומעוז צור יקרים...דברים יפים אמרתם ואמן..
יורם, המילים ב'ציפור לבנה' נכתב לאדם אחר ..אך בזכות תגובתך..הסתכלתי עליה הפעם בצורה שונה...ולקחתי את מילותיי לעמוד בהם בעצמי.
תודה רבה שהארת את עיניי.
מעוז צור, הדברים שאתה כותב תמיד משרים נחת ומחממים את הלב. תודה.
ושוב תודה לשניכם. 8)
תגובות