אתה מביט על האנשים כשמוטיב של חוסר ידיעה מזוקק בהם ישירות עם הלידה. אתה חושב שהם אף פעם לא יגיעו לעולם האידאות, חלקם אף לא ישאפו לכך.
אולי אין בכך שום דבר רע.
אתה מנסה לחפש את היופי שבאנושיות, מעבר לחייתיות, לטבע הנפש האלים, האכזרי, שרק הציוויליזציה מזריקה לו טיפות קטנות וחסרות חשיבות של מוסר.
אולי יש בכך מן הטוב.
אתה משווה את חייך לזרם מים בנהר, לעצים שפורחים באביב, לעלים שקמלים, למגבות רכות ולשטיחים שמכסים פגמים. אתה נהנה מן ההשוואות. זה מקנה לך קסם מסוים, על אדם ועל חושי.
אולי אין בכך שום דבר רע.
אתה מוצא נוסחאות שמתארות אותך ואת מהלך יומך בצורה המדויקת ביותר, וסיסמאות מוריקות או כאלו שנשואות על לפידי אש חוצבי להבות.
אולי אין בכך שום דבר רע.
הטעם לקיומך מצוי במוזיקה, ברגעיות- בחיוך של אהוב, בנשיקה חטופה, בשינה טובה, במעשים הקטנים, בהרגשה הטובה שמתפשטת לעיתים רחוקות בתוכך. הרגשה טובה הכי אמיתית שניתן. הטעם לקיומך לא נמצא באמת.
אולי יש בכך מן הטוב.
תגובות