בסיעתא דשמיא
,אינני עוד עטופה בשמלה לבנה
.ליבי עטוף צער ותוגה
,אינני מושיטה אצבעי אל טבעת עגולה
.גופי מסתחרר במעגל המולה
,אינני אוחזת זר פרחים בידי
.מנסה אני לאחוז בשורשי
,רגליי אינן בנעליים לבנות
.מן הקרקע הן נשמטות
,שערי אינו עטור פנינים
.קצוותיו מפוצלות עד מעמקים
,פניי אינן מביטות עד אליו
.מטושטשות הן גם מאליו
,חיוכי אינו עוד מכוון אל אחד
-בעיקר אל עצמי הוא פונה
.והוא חד
,מה שהיית בשבילי לא חדלתי לכאוב
-מבטי נישא אל הסוף
..וודאי הוא טוב
תגובות