"נהיה נבונים: אל תשאל מה צמח
מה קמל, ומה נעקר מלב"
לאה גולדברג
אַכְזָבוֹתַי אִלְּצוּנִי לְוַתֵּר מֵרֹאשׁ:
טִפּוּל שֹׁרֶשׁ מוֹנֵעַ עֲקִירָה.
אַחֲרֵי שֶׁהָגִינוּ כָּל הֲבָרָה
לֹא אוּכַל עוֹד בִּשְׁלוֹמְךָ לִדְרֹשׁ.
זוֹ אֵינֶנָּה פְּרִידַת-הֵעָדֵר-אַהֲבָה
וְהַיּוֹם – יוֹם כְּכָל הַיָּמִים, בְּלִי יִחוּד
נְבוֹנִים, לֹא נִשְׁאַל: מַה בָּעַר, מַה כָּבַה?
רַק נָבִין שֶׁעָלֵינוּ לִבְעֹר לְחוּד.
נָהַגְתָּ בִּי כְּאוֹתוֹ שׁוֹטֵר תְּנוּעָה
שֶׁבִּשְׁתֵּי יָדָיו, בְּעַל כָּרְחוֹ
מְחַוֶּה דְּבַר מָה וְהִפּוּכוֹ.
רָצִיתָ שֶׁאֶפֹּל לַמַּלְכֹּדֶת הַקְּבוּעָה:
אֲנַחְנוּ נִשָּׁאֵר בַּחֲשַׁאי יְדִידִים
וְאַתָּה תְּגַדֵּל אִשָּׁה וִילָדִים.
תגובות