[ליצירה]
עמית, כמו שעניתי כבר (תגובה שלישית מההתחלה - הבט בכותרת) השיר/מונולוג הוא לזכר נתן יונתן, כמו כמה אחרים שכבר כתבתי מאז מותו ("רעשקט" גם עליו/בשבילו למרות שהקורא מהצד לא יכול לדעת).
ולא חסרה שום ע' פשוט משום שזה לא "דמעה" אלא "דָמָה" - "היה נדמה". קרא שוב :)
[ליצירה]
מקסים
כל כך יפה, שזה מזכיר לי כמה כיף כשיש את הדברים הקטנים האלה, וכמה עצוב לי עכשיו.
(רק הפריע לי שעל דברים ממין נקבה כתבת "הם", כמו "הם כואבות", תיקון קטן וזה יהיה מושלם).
[ליצירה]
נהדר ! נפלא !
שיר נפלא, הדביק אותי לכיסא.
הערה:
כיוון שחיתוכי השורות בבית הראשון מקבלים גיבוי מהתוכן (שפתיים דקות) הייתי מצפה שהבית השני שמדבר על ההיפך, יהיה בעל שורות יותר גדושות.
ועדיין, מקסים, תודה !
[ליצירה]
האם זה שיר ?
היי גיל
אהבתי. מכיר את זה. מזכיר לי את "פחות אחד" שכתבתי. לדעתי תזדהה איתו.
אבל השאלה אם זה מתאים להיות מוגדר "שיר". גם לי עצמי יש לבטים לגבי דברים קצרים מאד שיוצאים לי.
יותר מתאים לקרוא לזה "משפט אחד ארוך" לדעתי.
לא יודע.
אשמח לשמוע דעתך.
[ליצירה]
זה כל כך אתה
זה פשוט שי דוידס. מהשירים ה"הם" שלך, האהובים עלי במיוחד.
שאתה הולך לאיבוד בתוכם, כמי שנשטף בגל גדול, ומוצא את עצמך בסוף במין זיכוך.
עשה לי את זה - גם בקריאה שניה.
אגב, כשקוראים קשה להבין אם יש שם רק אַתָּה או גם אִתָּה. אולי כדאי לנקד (ואולי לא? ;) ).
[ליצירה]
נורא
מחשבה נוראית, אבל חזקה. קראתי את זה בצהריים וחזרתי עכשיו כי זה ליווה אותי מאז...
אף פעם לא חשבתי על זה... אבל זה כנראה מאד נכון...
קצת מזכיר את הרעיון של "עצוב למות באמצע התמוז".
כה לחי.
תגובות