אֵלַי, אֲהוּבִי, לֹא חוֹזְרִים
מֵרְעִיָּה בִּשְֹדוֹת זָרִים
גַּם לֹא עַל אַרְבַּע
גַּם לֹא הַטּוֹב בַּבַּחוּרִים
אוֹ הָחַנְפָן בַּמְּחַזְּרִים
אֵלַי לֹא חוֹזְרִים.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודות למגיבים, וגם התייחסות לתהייה חוזרת: לגבי הבית שמגלגל את השורש ט.ר.ף בכל מני הטיות. זה נובע (בדיעבד, זה לא ממש מודע) משני דברים: 1. להעביר את הבלבול שנגרם לדובר, וכמו שמישהי אמרה כאן "הנשימה שנעתקת". גם השפה נעתקת מפיו והופכת למצומצמת, ממש כמו החזרה המגומגמת על "כמו, כמו". 2. ט.ר.ף = טרף אבל גם טירוף... אני חושב שזה עובר איפהשהו בתת מודע בזכות המצלול, אבל אולי לא. ושוב תודה, הוא באמת היה יפה מאד אותו אחד :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפים האחרונים שלך. כל אחד עם פאנצ'ליין משלו. מה דעתך ללקט אותם ללקט של "קצרים" ? האושר כמצע גידול בתחתית... אני צריך לישון על זה :) ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה פששש, שיר מורכב ועמוק. אני לא רואה מקום להלצות ולניסיונות שירה של השיר... לא מובן לי הלך הרוח המבודח של הכותב. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של שיר ! כיף לקרוא אותו שוב ושוב. הוא בנוי מאד נכון ונגמר בזמן ובמקום הנכונים. אפשר לקרוא שָבַת או שַבָּת, ואת המשמעות של "הוא" בהתאם... ולגבי ההתחלה - לפחות עבורי היא מתארת מצב של כל בוקר מבקרי השבוע :) ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] מאד יפה מסתורי. מעניין. הרגשה שהשירים פנו נגד כותבם, הייתי שמח לדעת יותר על מה שמאחורי השיר (אפשר גם למייל...). את השאר אומר לך בתגובה אישית... [ליצירה]
- [ליצירה] ואו, מה זה מאיפה זה בא ? זה מושלם. חומר מוגמר. נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות באמת המון תודה, תגובות חמות, מרגשות ומשכילות. 1. *מתקרבת* - תודה על ההצעה... היית מופתעת לגלות עד כמה קרבתי לדת גדולה משהאנשים כאן מעלים על דעתם, ומכאן גם האפשרות שלי - באם הייתי רוצה בכך - לספוג אווירה יהודית דתית בכל רגע נתון. 2. זר - תודה על הטעימה הנהדרת מעגנון ומאשרי; מאחר שאני לא טוב בבחירת כותרות ובחרתי את הדבר הכי פשוט שעלה לי בראש, אחליף בשמחה את הכותרת לפי הצעתך, כי זה נראה לי מתאים. ושוב, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר (המשך) כאילו הנפש של לאה גולדברג השתמשה בלקסיקון של אלתרמן כדי לכתוב שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה קשה שי, היטבת לעמוד על אחד הקשיים הגדולים. עשורים רבים בלשנים ופסיכולוגים מנסים לבחון את הקשר שבין השפה אותה דובר אדם ובין המציאות והדרכים לתאר אותה. בינם יש הטוענים שהשפה ממש מכתיבה לנו את המציאות. ואף דוד גרוסמן כבר עסק באחת ממסותיו בסוגייה, כשתהה האם לפני המצאת המילה "תסכול" (יחסית לא מזמן) אמנם לא יכלו דוברי עברית לחוש את תחושת התסכול שחשים דוברים שנולדו לעולם בו המילה קיימת. ובאמת, תנסו רגע לדמיין שהמילה לא קיימת ועכשיו תתארו תחושת תסכול. קשה, קשה. תודה שי. [ליצירה]
תגובות