אֵלַי, אֲהוּבִי, לֹא חוֹזְרִים
מֵרְעִיָּה בִּשְֹדוֹת זָרִים
גַּם לֹא עַל אַרְבַּע
גַּם לֹא הַטּוֹב בַּבַּחוּרִים
אוֹ הָחַנְפָן בַּמְּחַזְּרִים
אֵלַי לֹא חוֹזְרִים.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לדאוג ? ממש לא :) את יכולה להרגע :) קצת בדידות עוד לא הרגה אף אחד. אין מה לדאוג. חוצמזה - האמבולנס לא מתייחס אלי, כפי שהיו כמה שחשבו. בכך דווקא הפרשנות של כוכב אחד מעז לשיר מאד קולעת. הוא קרא לה "תמונה דיפרסיוניסטית" ברמזו ולא בכדי ל"תמונה אימפרסיוניסטית". הסוף של השיר הם רשמים מהסביבה של הבודד, ולא דברים שהוא עצמו עובר. [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר ממש פתטי אני אפילו די מתבייש בו. מוזר לי שאנשים עוד מגיבים עליו :-\ אלמלא הייתי שואף להציג פה תמונה כמה שיותר מלאה ונאמנה על הכתיבה שלי מתחילתה ועד היום - הייתי מסיר אותו. תודה בכל זאת לכל המגיבים! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מהמם ממש אהבתי והתחברתי. ולגבי ההערה של ליתוש, אין טעות אלא משחק מילים נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] צמרמורות רואים שכתבת מאהבה... [ליצירה]
- [ליצירה] על מה החיוך ? אני דווקא הרגשתי משב נורא של עצב מהיצירה. ממש מתחשק לי לבכות. חזק מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי ! רק הייתי משנה קצת את החלוקה לבתים. מצא חן בעיניי מאד המבנה הקודם של סטרופות קצרות, צמדי שורות כל בית, עמיחיִי כזה. כלומר מפריע לי פתאום הגוש הזה באמצע השיר ה"רזה". לכן: ובכל פעם שהרכבת עוברת פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים. ידיי החלקלקות- מפספסות אותך (*כאמור מעדיף סדר מילים זה) ושוב בך איני אוחז. ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן. קנאה. ושוב את. ושוב. אני. ואת. רבים. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה שובת לב... כאילו הטקסט המקורי לא מספיק גאוני, מפלח, רב משמעויות וכן הלאה אינספור סופרלטיבים, הרי שכאן קיבלנו ערך מוסף שלא יסולא בפז. כל הכבוד, או כפי שאומרים שכנינו,בני -דודינו - כול אלאיחתיראם. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) איזה יופי לגלות שאותה שקיעה נגעה באותו זמן בעוד מישהו, נגיעה שהולידה שיר... [ליצירה]
- [ליצירה] אל תסכימי יקירתי, בואי לעשר דקות לצ'אטים ש-א-נ-י נמצא בהם ואסכים לפתוח איתך בויכוח על השיר שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו איזה מזל שהגבת על שירי וגרמת ליל הגיע לכאן... אחרת מי יודע כמה זמן היה לוקח לי לגלות את זה. מה זה יותר צעירה ? בת כמה את עכשיו וכמה היית אז? שיר משגע ורהוט וכאמור, מלא בתום-נעורים שאין משלו על עפר... [ליצירה]
תגובות