אֵלַי, אֲהוּבִי, לֹא חוֹזְרִים
מֵרְעִיָּה בִּשְֹדוֹת זָרִים
גַּם לֹא עַל אַרְבַּע
גַּם לֹא הַטּוֹב בַּבַּחוּרִים
אוֹ הָחַנְפָן בַּמְּחַזְּרִים
אֵלַי לֹא חוֹזְרִים.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים אני דווקא לא התכוונתי לבהאים מתחילת השיר רק הסוף מתייחס אליהם, לאיך שהם תלויים להם שם ביופיים והמקום הכי גבוה הוא רום הכרמל או משהו כזה ושוב תודה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה השיר יפה בפני עצמו, לאו דווקא כהספד. מישהו יכול לעדכן אותי במתרחש? מה "השיג מותו"? מה מתחולל? תודה [ליצירה]
- [ליצירה] באמת מקסים קצת רביקוביצי :) אבל לא. ואהבתי את הקישור לנח. [ליצירה]
- [ליצירה] יא נהדר. "מצטחקות" :) [ליצירה]
- [ליצירה] נגעת ללבי מי שכותב כאלה שירים אסור שיגיד/יחשוב על עצמו במונחים של "סתם". נא לשנות ניק ומהר. וכמובן, מי כמותי יכול להזדהות עם שירך ולהבין את כאבך. אני שמח שאני לא היחיד שכותב כאן מהקבוצה הזאת. אנחנו הולכים ומתרבים (כן כן, זה פרדוקס:) ) תרשה לי לסיים במשפט שכתב נתן יונתן בשירו "קח אותי למשל" שמאופיין בניחוח הומו-אירוטי מובהק, ושלא יכולתי שלא להיזכר בו במהלך קריאת שירך: "ידידות היא לפעמים כינוי לאהבה אסורה". ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים! שמח לראות ששיר לא חדש פתאום צף ומקבל תגובות, אז קודם כל תודה. ועכשיו תשובות :) - רויטל - למוד = למדוד. פשוט צורה אחרת. לאמוד זה במשמעות אחרת, של להעריך. זהירות שביר - מסכים איתך שזה שיר סתמי וגיבובי! אם תשים לב לנושא השיר, הרי הוא מדבר על בלבול מסוים שהכתיבה יוצרת אצל היוצר. מסכים שהבית השני לא כל כך טוב (אחרי הנקודתיים). אבל יש קשר בין הבתים: בבית הראשון רוצה הדובר להיות בעל שליטה על שיריו, לדעת את עתידם וכו', ובבית השני הוא מודה בחולשה - השירים הם ששולטים בו ולא להיפך. וכל שאר המחמיאים - תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] היי יורם תודה על התגובה. שמחתי. תמיד שמח. לגבי פרוור - כמובן שאיני כועס, ויש לי שני דברים לומר: ראשית, לבושתי ולכלימתי, איני מכיר את השיר (או שירים שלו בכלל). בהחלט חור שצריך להימלא. שנית, מהמעט שציטטת לדעתי אין הקבלה או דמיון. כשאני מריץ במוחי סצינה של ישיבה בבית קפה ובחישת קפה אדישה אל מול סצינה של נסיעה בשתיקה רועמת, לדעתי מדובר בשתי סצינות שונות בתכלית. מה דעתך אתה ? :) ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] סתם משהו שכתבתי לפני שנה בסגנון... הפסח אני מתאבד. תנו לי סיבה אחת טובה למה לא. הפסח אני מתאבד, ולא איכפת לי מי יבוא. הפסח הזה אני אטפס על בניין גבוה וילד ברחוב יביט בי דרך חורים במצה ויראה אותי צונח צניחה חופשית צניחת חורין. כך אפטר באופן סופי בהחלט מכל המרור בחיי. הילד יראה דרך החורים במצה אותי מרוסק על המדרכה כמו חרוסת שהוקאה חזור והקא. הפסח אני מתאבד וזה לא ניתן לערעור. כבר יותר מדי פעמים לב התירוש שלי נקרע כמו ים סוף לשני חצאים שני חצאים שעומדים ומסתכלים זה בזה בהשתאות ובמירמור - "שוב אכלנו אותה". לא עוד אשליות לא עברנו את פרעה ולא נעבור גם את זה. הפסח אני מתאבד ומי שיש לו בעייה עם זה שיעמוד בתור, אבל שיקח בחשבון שזו עלולה להיות עמידה ארוכה - עמידת מצרים של ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] ניקוד צודקת, התעצלתי לנקד וזה לא טוב. :) ואולי זה כן טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] "אי דרכך יורדה, ספרי לי, נעמה..." התשובה בגוף השאלה: הכותב הוא כותב. [ליצירה]
תגובות