[ליצירה]
זה שיר ממש פתטי
אני אפילו די מתבייש בו. מוזר לי שאנשים עוד מגיבים עליו :-\ אלמלא הייתי שואף להציג פה תמונה כמה שיותר מלאה ונאמנה על הכתיבה שלי מתחילתה ועד היום - הייתי מסיר אותו. תודה בכל זאת לכל המגיבים!
[ליצירה]
[ליצירה]
הממממ..
אם זה לא היה קצת מצחיק - כל ההתכתשות הזאת - אז זה היה לגמרי עצוב... מה יש לכם אנשים ?!
בכל מקרה - לגבי היצירה - בסך הכל די אהבתי, אבל ממש לקראת הסוף התחלתי להרגיש שאם בזה זה יגמר אז כאילו לא הייתה סיבה ממשית לכל הציניות, כך שהיא נשארת ציניות לשם הציניות.... לשם ההתרסה... לא יודע, אולי זו הבעיה שלי עם סיפורים קצרים בכלל...
[ליצירה]
עמית, כמו שעניתי כבר (תגובה שלישית מההתחלה - הבט בכותרת) השיר/מונולוג הוא לזכר נתן יונתן, כמו כמה אחרים שכבר כתבתי מאז מותו ("רעשקט" גם עליו/בשבילו למרות שהקורא מהצד לא יכול לדעת).
ולא חסרה שום ע' פשוט משום שזה לא "דמעה" אלא "דָמָה" - "היה נדמה". קרא שוב :)
[ליצירה]
ואו ואו ואו ועוד פעם ואו
האם שיר יכול להיות יותר קולע מזה ?
בקריאה ראשונה הצטערתי שזה קצר מדי,
בקריאה שלישית, אמרתי תודה שכל תו במקום שבו הוא נמצא ולא במקום אחר.
מזמן לא נתקלתי כאן בשיר עם כל כך הרבה רבדים ועם זאת כה קצר וקולע. והסוף... איזה סוף...
:)))
מזל שנכנסתי.
[ליצירה]
שכחתי מהשיר הזה
תודה לליאור לוי שגרמה לי ולאחרים להיזכר בקיומו, ותודה לכם על התגובות. אכן רוחה של רחל שרתה עלי חזק בזמן כתיבת השיר הזה, כמו גם בכתיבת השיר "אח לו היה לי".
לגבי הסטטיסטיקה ופשר ה"חצי בגידה", אומר רק שהכוונה לכל אלה שכבר מתכננים להיפרד, אבל לפני שעושים זאת מתחילים לסטות מהדרך....
[ליצירה]
כמה שאני מזדהה
כמה שהזדהיתי עם השיר ובייחוד עם השורה החותמת אותו "וכל גופי חסום בפניך"
ההרגשה הזו, שזה פשוט חסום, כאילו מישהו / משהו חסם את זה, כאילו זה לא בשליטתך. זה פשוט כך. פתאום לגלות את זה ביום בהיר.
עצוב.
תודה.
תגובות