עת הערב הגיע, והרב אברהם יצחק ורעייתו שכבו על מיטתם.
- "נחמה´לה" – אמר הרב – "למה אביאל בא הביתה לשבת, הוא היה בשבת שעברה בבית, לא?"
- "אתה לא זוכר אם הוא היה בבית בשבת שעברה?!"
- "האמת שאני זוכר במעומעם. למדנו יחד חברותא במוצאי שבת, הלא כן?"
- "אז אתה זוכר את הבן שלך, רק על פי הלימוד יחד?!"
- "נחמה´לה, די להציק, עני נא לשאלתי."
- "הוא היה בשבת שעברה, והוא גם השבת."
- "העיקר חסר מן הספר – מדוע ולמה?"
- "כשאתה היית בגילו" – שאלה נחמה – "מה הדבר שהציק לך מכל?"
- "עניינו של עם ישראל."
- "וברמה הפרטית..."
- "קושי מציאת הזיווג."
- "נו, אביאל הוא הבן שלך. גם לו קשה למצוא את הבאשערט."
- "בגלל שהוא עילוי?"
- "בין-היתר. קשה למשודכת כשהמשודך חכם ממנה בהרבה, כמו שקשה למשודך כשהמשודכת חכמה ממנו בהרבה. אבל יש עוד סיבות."
- "כמו מה?"
- "יש לו כישרונות גדולים, והוא צריך בחורה מיוחדת שתוכל לעזור לו להתפתח. ויש לו גם חסרונות מרובים והוא צריך מישהי שתמלא את החסר."
- "יש לו חסרונות? נו טוב, אני מניח שיש, כמו לכל אחד אחר. אבל אני חושב שאת פספסת את הסיבה העיקרית שבגללה אביאל עוד לא נשוי."
- "והיא?" – שאלה נחמה.
- "כי עוד לא הגיע העת. ברגע שיגיע העת – יזמין לו ד´ זיווגו."
- "דברים פשוטים אני לא צריכה לפרט לך..."
- "אמת. אבל הקושי עדיין שם – אני יודע מה עובר עליו. לא קל להיות רווק מבוגר בישיבה. כולם מסביבך מתארסים ומתחתנים ומקימים משפחה, ואתה עדיין תקוע באותו חדר ובאותו מצב נפשי. זה לא פשוט בכלל."
- "אני חושבת שיש בעיה בזה שבחורים בני 25 נחשבים לרווקים מבוגרים. הטירוף הזה של הנישואים בגיל צעיר מביא רק צרות."
- "אבל היסוד הוא של בן 18 לחופה." – אמר הרב.
- "תראה לי בן 18 שבוגר מספיק להקים משפחה, ושיכול לפרנס משפחה, ואני אשמח אם הוא יתחתן. אבל זה לא מה שקורה: ילדים בני 18, שעוד לא מכירים את עצמם, ועוד לא יודעים מה הם רוצים לעשות בחייהם – ואני לא מדברת בכלל על זה שהם מפורנסים על ידי הוריהם – מתחתנים, ואמורים לגדל ילדים, ויוצאים אך ורק דברים רעים מזה."
- "אני חושב שאת מגזימה."
- "אני לא מגזימה, ואתה יודע את זה... בתור רב שמפורסם בציבור, אתה צריך לומר את זה ברבים."
- "נחמה´לה, אני לא יודע אם שמת לב, אבל יש מעט מאוד רבנים שמעודדים חתונות בין בני עשרה."
- "נכון, אבל אין רבנים שיוצאים נגד זה!"
- "אינני חפץ להיות נחשון בן עמינדב בנושא דנן."
- "למה?"
- "אני חושב שלא יקשיבו לי, וחבל על הכוחות שלי."
- "אז מה יהיה?"
- "יהיה טוב, וכבר עכשיו טוב, כי כל מה שד´ עושה זה לטובה."
- "סיסמא מרכזניקית, שעליה נוספת עוד סיסמא מרכזניקית, וחתימת הדברים בסיסמא מרכזניקית. זה כל מה שאתם עושים! אתה צריך לפעול!"
- "אני פועל! אני הרי הקמתי את המאחז של ´מורשת הצב"י´!"
- "אברום – יש עוד דברים בעולם מלבד יישוב הארץ. זו אחת הבעיות המרכזיות של הציבור. המנהיגים מתרכזים אך ורק בזה, ושוכחים את השאר. תראה את חברי הכנסת של הציבור שלנו – הם דואגים לשכבות החלשות?! הם דואגים לשכר המורים?! אכפת להם ממאגרי המים המזוהמים?! אכפת להם מהאמהות החד-הוריות?! הם מתעסקים בארץ ישראל, בארץ ישראל, ובארץ ישראל. הם חושבים שאין שום דבר אחר בעולם, ואז מתפלאים למה הם תקועים על אותו מספר מנדטים."
- הרב הזדעק ואמר: "אבל ארץ ישראל היא העיקר!"
- רעייתו השיבה בנחת: "אבל גם לשאר הדברים יש מקום. העובדה שקול הרבנים והמנהיגים הגשמיים לא נשמע בסוגיות חברתיות, העובדה שקולם לא נשמע בשום דבר שלא קשור לישוב ארץ ישראל, היא הטרגדיה היותר גדולה של דורנו."
- "אבל מה את רוצה, על זה חונכנו."
- "ואתה רוצה להנחיל לילדים שרק זה מה שחשוב?! הרי אתה יודע מבחינה שכלית שזה לא נכון. אברום – אתה צריך לפעול! השיעורים שלך מאוד פופולאריים, תדבר עם הבחורים לגבי גיל החתונה."
- "מה את רוצה שאומר להם?"
- "תגיד להם את הדבר היסודי ביותר – שאדם יכול לחפש זיווג רק אם הוא מכיר את עצמו ואוהב את עצמו."
- "ואם אדם יאהב את עצמו רק כשהוא בן 30?"
- "עדיף בחור רווק בן 29, מאשר אברך נשוי אומלל בן 29."
- "יש אמת בדברייך. כנראה שקבלתי החלטה טובה כשהתחתנתי איתך."
- "כנראה?! אם יש לך ספק בזה..."
- "נחמה´לה, אם היה לי ספק בזה לא הייתי נשאר נשוי לך כל כך הרבה שנים."
- "אז תשאיר אותי לעוד שבוע?"
- "אפילו שבועיים."
נחמה חייכה חיוך רחב, ונשקה לבעלה על לחיו.
במהלך השבוע, דאג הרב להזכיר בכל שיעור שהעביר משפטים ספורים בנושא:
"בגמרא ישנם חילוקי דרגות אם ´קודם ישא אישה ואחר כך ילמד תורה´ או ההיפך. אבל צריכים לדעת, שלפני שבכלל באים לדון בנשיאת אישה, לפני שמתחילים עם התהליך של השידוכין, ישנם שני יסודות שצריכים להתקיים: על האדם להכיר את עצמו, ועל האדם לאהוב את עצמו. אם אדם אינו מכיר את עצמו, הוא לא יכול לדעת מה באמת מתאים לו, ואם הוא לא אוהב את עצמו, הוא לא יבטח בזה שמישהי מסוגלת לאהוב אותו. לא צריך להילחץ מהעניין של נישואים, יש כאלה שמוכנים לצאת לפגישות בגיל 19, ויש כאלה בגיל 29, העיקר הוא שקודם הבחור יכיר את עצמו ויאהב את עצמו, ואם אחד מהתנאים לא מתקיים – כלומר שהוא לא מכיר את עצמו למרות שהוא אוהב את עצמו, או שהוא מכיר את עצמו אבל איננו אוהב את עצמו – שלא יצא לפגישות. יש בדורנו יותר מידי גירושים, לא צריך להוסיף לסטטיסטיקה עוד. יהי רצון שד´ יזמין זיווג הגון וראוי ללא שהות וללא טרחה לכל רווקי ורווקות עמו ישראל, ושאף אחד מהם לא יחל בתהליך לפני שהוא מוכן נפשית לנישואין."
תגובות