אודליה כבתה את המחשב ופרצה בבכי ממושך שארך מספר דקות. בסיימה את בכייה, היא ניסתה לנחם את עצמה על ידי אכילת דבר מתיקה, אולם לא מצאה כזה במטבח. היא נשכבה במיטתה וניסתה להירדם. לאחר מספר שעות שבהם לא הצליחה להירדם – היא התרוממה מעל מיטתה, והביטה במכשיר הסלולארי שלה, על מנת לראות מה השעה.

היא הבינה שבעוד זמן קצר היא אמורה להיפגש עם אביאל. "אוי! לא שמתי לב לשעה... בכלל לא הספקתי להתכונן לפגישה" – חשבה אודליה – "נו, בכל מקרה במצב הזה אין מצב שאני יכולה להיפגש עם אבי הערב."

היא התקשרה אל אביאל, הוא ענה לטלפון, והיא אמרה מיידית:

-         "שמע אבי, אני מצטערת לעשות לך את זה, אבל אני צריכה לבטל את הפגישה שלנו."

-         "יש לך עוד שותפה שאת צריכה לאסוף מנמל התעופה?!" – הוא שאל בנימה מבודחת.

-         "לא מצחיק'ול, אני סתם לא במצב רוח."

-         "את רוצה לספר לי מה קרה?"

-         "לא נראה לי שזה שייך." – היא השיבה.

-         "למה לא? יש סודות שאת מסתירה ממני?!"

-         אודליה חככה בדעתה כיצד לענות, ולבסוף אמרה: "לא סודות... אבל יש דברים שעוד לא נוח לי – והדגש הוא על ה'עוד' – לספר לך עליהם."

-         "בסדר – אם את לא רוצה לספר לי על זה, לפחות בואי לפגישה, שאוכל לעודד אותך."

-         אודליה השיבה נחרצות: "זה לא שייך, אני לא במצב נפשי שמאפשר לי כרגע להיות איתך במאת האחוזים." – ובאמרה את הדברים, חשה חוסר נוחות בשל העובדה שהיא חשפה שהיא במצב רוח שפל.

-         "טוב, אודליה, את מפחידה אותי. קרה לך משהו שאמור להפחיד אותי?"

-         "לא, ממש לא משהו מפחיד, סתם משהו מעצבן." – היא השיבה.

-         "אשמח אם תשתפי אותי..."

-         חוסר הנוחות של אודליה התגבר, והיא הגיבה בצורה חד משמעית: "אבי, אל תלחץ עלי, אם הייתי חושבת שדיבור על זה יקדם את הקשר, הייתי מספרת לך."

-         "למה צריך לספר רק דברים שמקדמים את הקשר? צריך לדבר על מה שכואב לנו."

-         "אבי! אל תתערב לי בהחלטות. אני יודעת מה שאני עושה!" – אמרה אודליה בכעס, בעודה חושבת לעצמה: "מה הקטע שלו? הוא מנסה לחנך אותי?!"

-         "אודליה, את לא צריכה לנסות לגרום לי להרגיש רע עם עצמי, כשאני מנסה להבין מה הולך פה. זה לא הגון מצידך."

-         מצבה של אודליה החמיר, והיא אמרה: "אל תגיד לי מה הגון מצידי ומה לא. אני עושה כמיטב יכולתי. אני לא טוענת שאני לא טועה אף פעם, ברור שאני טועה לפעמים, אבל אני עושה כמיטב יכולתי. אין לך מושג מה עברתי היום, ותאמין לי שמוטב שלא אספר לך כרגע. זה לא יקדם את הקשר, ורק יפריע."

-         "אודליה, נסי לראות את זה מהכיוון שלי – את מבטלת פגישה, כשאני כבר לבוש ועומד לצאת אליה, לא מסבירה למה, ולא מוכנה להסביר למה את לא מסבירה למה. זה יוצר מצב מאוד מעיק."

-         אודליה לא הבינה מה כוונתו של אביאל, וממילא אמרה: "אבדת אותי בהסבר למה..."

-         "טוב, בואי ננסה לנתח את זה בצורה ישיבתית. את מבטלת פגישה מסיבה מסוימת, ואת לא מוכנה לבאר לי מהי הסיבה. יש כאן שתי בעיות: הראשונה היא שאני מסוקרן לדעת טעם הדבר ואת ממאנת למלא את בקשתי, והשנייה היא הוויכוח העקרוני האם ישנם דברים, שמותר לנו להחליט שמוטב שיהיו חסויים לעת עתה ויבוארו רק בזמן מאוחר יותר. כעת, ברור מבחינה הגיונית שאני מסכים עם העיקרון שהיפתחות צריכה לבוא בהדרגתיות, ומכיוון שכך ברור שזו זכותך לא לספר לי מדוע את מבטלת את הפגישה, וממילא אין טעם למריבה."

-         אודליה לא הבינה את דבריו של אביאל, והיא שאלה בחשש: "אז מה יוצא לסיכום?"

-         "שאני צריך להתנצל בפנייך – את צודקת לחלוטין."

-         אודליה חשה בלבול רב, היא לא הבינה איך אביאל עבר מכעס עליה לקבלה של דבריה. "מי הוא? ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד?!" – היא חשבה לעצמה, ואמרה מתוך תחושת חוסר בטחון בהכרתה את הבחור עמו היא משודכת: "אחלה. אז נדבר מחר בערב?"

-         "מחר בערב זה ליל שבת..."

-         "אתה צודק" – אמרה אודליה וחשה נבוכה על הבלבול – "אז מחר בצהריים."

-         אנחנו לא יכולים לדבר הערב?"

-         "אני לא חושבת שזה רעיון טוב." – הגיבה אודליה, בעודה חושבת לעצמה: "עוד כמה הבחור ינסה לדחוק אותי לפינה?" – "אבל תתקשר לשיחת שבת שלום, זה חשוב לי."

-         "את בטוחה? אני לא רוצה להעיק עלייך..."

-         אודליה שמחה מאוד למשמע דבריו האחרונים של אביאל, והיא אמרה בשמחה: "איזה מותק אתה!"

-         "אם את אומרת..."

-         "אז נאמר כעת שלום." – אמרה אודליה, בספק שאלה – מתוך רצון שאביאל ישכנע אותה בכל זאת להמשיך לדבר איתו, בספק קביעה – מתוך הכרה שמוטב לה לשהות כעת לבדה.

-         "להתראות." – השיב אביאל, ואודליה חשה אכזבה קלה מזה שהוא לא ניסה להמשיך את השיחה.

אודליה סיימה את השיחה, וחשבה תחושת חוסר נעימות. היא לא ידעה אם היא עשתה את המעשה הנכון. שמא היה עליה להיפגש עם אביאל? ושמא לכל הפחות לשוחח עמו שיחה ארוכה בטלפון? ואם גם זה וגם זה אינם המעשה הנכון – שמא הייתה צריכה לנמק החלטתה? לאחר מחשבה בנושא, החליטה העלמה להתקשר שנית לאביאל ולנמק את החלטתה.

-         "שוב שלום אודליה, במה אני יכול לעזור לך?" – שאל אביאל.

-         ואודליה השיבה: "בגלל שהיית כזה ג'נטלמן, שיניתי את דעתי והחלטתי לספר לך מה קרה היום."

-         "אני ממתין בדריכות."

-         "היום, כשנסעתי בחזרה מהעבודה, ראיתי מהחלון את בנצי, וזה גרם לי להרגשה רעה, אז אני אמנם מתאוששת מזה לאט לאט, אבל אני לא במצב נפשי להיפגש איתך הערב." – אמרה אודליה, ובתוכה חשה שמחה עצומה בשל האבן שנגולה מעל לבה.

-         "למה ראייה שלו אמורה להשפיע על פגישה שלנו?" – שאל אביאל בלעגנות גלויה.

-         "כי היא דכאה אותי, ולכן אני לא אהיה כיפית."

-         "אז את נותנת לקשרי העבר למנוע התקדמות של קשר נוכחי. מה ההיגיון בזה?"

-         אודליה לא אהבה את שאלתו של אביאל, והיא השיבה נחרצות: "אבי, אלו רגשות, אי אפשר לנתח אותם בצורה שכלית כמו שמנתחים סוגיה בגמרא." ובלבה חשבה: "איזה מרכזניק הבחור: רוצה לדון ברגשות שלי, כמו שהוא דן בתוספות... הוא לא מבין שאין פה כללים ברורים – זה רגש, לא מסכת עמוקה!"

-         "אבל אם תנתחי אותם" – השיב אביאל – "תראי שהן רגשות לא הגיוניים, אז לא צריך לפעול על פיהם, ויתירה מזו – אסור לפעול על פיהם."

-         "אתה מפספס את הנקודה!" – הגיבה אודליה בכעס גלוי – "אני לא מרגישה שאני יכולה מבחינה נפשית להיות כיפית כרגע, אז פגישה או שיחת טלפון נורמאלית לא תהיה כדאית." ובלבה חשבה: "למה הבחור הזה כל כך אטום?"

-         "מי אמר?!" – תמה אביאל, ואודליה חשה את הזעם הנובע מגרונו. – "את קובעת את זה כי את משועבדת לרגשות השגויים שלך כלפי המיתולוג. הרי ברור שאם היית יכולה למחוק את הרגשות האלה, היית מוחקת אותם, כי הם לא מועילים לך, וממילא – אסור לך לפעול על פיהם."

-         "אבל אני לא יכולה למחוק אותם!" – הגיבה אודליה – "הם צריכים להיעלם מאליהם. אם אני אפעל אחרת מהם, אני אבגוד בעצמי."

-         "את בוגדת בעצמך כעת. את הורסת את הקשר בינינו, בגלל רגשות שלך למיתולוג, וזה מעשה טיפשי."

-         אודליה היתה המומה. "אני הורסת את הקשר?! הקשר שלנו נהרס?! על מה המשוגע מדבר?! בסך הכל בטלתי פגישה – האם זה סוף העולם?! אין לו טיפה של רגישות להבין מה שעובר עלי?!" חשבה לעצמה. מתוך הזעזוע העמוק שפקד אותה, ענתה: "אני לא חשבתי שאני 'הורסת' את הקשר, חשבתי שאני בסך הכל מבטלת פגישה."

-         "כשאת מבטלת פגישה, בשל רגשות למיתולוג, זה לא סתם ביטול. זה אומר שהקשר שלנו רעוע, כי היסוד, שהוא: להיות פנוי רגשית, לא קיים אצל אחד מהצדדים."

-         "ככה אתה חושב?!" – תמהה אודליה בקול רם.

-         "אני לא רוצה לשקר לך ולומר שאני לגמרי בטוח בזה, אבל ככה משמע מההתנהגות שלך הערב."

-         "אז נותר לנו בכלל על מה לדבר? אם אתה רוצה לחתוך – תחתוך. אל תתבייש. אני לא ארדוף אחריך." – אמרה אודליה בכעס.

-         "את שמה לי מילים בפה... אני לא אמרתי שאני רוצה להיפרד ממך. אני בסך הכל אמרתי, שיש כאן בעיה רצינית."

-         "הבעיה היא בסנוב שאני מדברת איתו" חשבה אודליה לעצמה, ושאלה בלגלוג: "ואיך אתה מציע לפתור את הבעיה?"

-         "צריך עיון. בכל מקרה, אם את לא רוצה לדבר הערב, אז לא נדבר."

-         "ותתקשר מחר להגיד שבת שלום?"

-         "ברצות ד'."

-         "אז שיהיה לך לילה טוב." – אמרה אודליה בכעס.

-         "גם לך."