בס"ד.
בסף החורף הזה
היורד אט אט על ארצי,
כשהשלכת עדין נכבשת ברגליים
משוועת לרוח סועה - גואלת.
וממעל, בוהק מרצד
של כנפיים רוטטות
כשובל מזנב בנשף.
נלכדתי בשבי מאיים
של נוצות קורצות
הפזורות עלי מדרכת.
כעקבות של סיפור
שעוד לא נכתב.
קנים מחודדים
במוטת פלומה
הדרוכות - כסילון
והמבקשות להן כסת ודיו
לכתוב את הדבר.
כי אין , גאולה לעולם,
זולת המשוואה
"אלוקים - כאדם"
משה אהרון
תגובות