הציונות הדתית הולכת ומאבדת את דרכה, משום שאין היא משכילה למלא את תפקידה היעודי ההסטורי לשמש תווך מדבק בין שתי האגפים הקיצוניים : חרדים מכאן וחילוניים מכאן.
מזה שני דורות נסחפנו למחוזות משיחיים בטרם עת .
במקום לעשות שניים אלה: ``
- לטפח את העם [במהפכה חברתית דתית]
- לרענן את המורשת, ברוחות חדשות של גאולה
אחזנו כאמור, אך באותו הערך הבלעדי של ארץ ישראל השלימה ושכחנו את שלימותו ואחדותו של עם ישראל בכללו.
הנחנו לעם להיות ``טרף`` לגחמותיהם הנבובות של שני האגפים הקיצוניים כאמור .
הרמנו את דגל ה``תקומה`` ביד שמאל, מבלי למנף תחילה את ה``שואה`` כבסיס ומסד ערכי ומחודש של אותו הדגל.
יהדות שלא השכילה לעבד את השואה כאושיה הסטורית אמונית ועד כדי להכיר בכך, שכל הצומות שלה עד הינה כולל של תשעה באב, מתגמדים לעומתה של השואה האיומה.
כי אז יהדות זו חוטאת חטא הסטורי בל יכופר. והיא אף לעולם לא תמצא את מקומה ואת דרכה הנכונה בנבכיה של ה``תקומה``.
היא כפי שאנו נוכחים גם בימים אלה,
תמשיך ותדדה את ימיה בנכות איומה ואפילו מבלי דעת מה זה, על מה זה ומדוע.
הגיע הזמן לאזור אומץ ולא לתת לחרדות טפשיות וילדותיות מרפורמים ומשאר מרעין, לגרום לנו להמשיך לדשדש את עצמנו לדעת.
הגיע הזמן, לא לפחד ולרומם את השואה לאושית על דתית ולטפל בה באומץ ערכי ואמוני כך שתתפוס את מקומה הנכבד במורשתינו הדתית.
על הרבה פחות ממנה, קרא ה```בחצי התנצלות``, מפי הנביא : לכו ונשפטה
הפתרון של זעיר מזעיר, ל``שדך`` את השואה עם י` בטבת , רק מוכיח להוותינו, עד כמה אנחנו עוד רחוקים מאותה התמורה, שתניע סוף סוף את העגלה התקועה ואשר תקדם אותנו לגאולה השלימה .
עוד מן הראוי בהקשר להעיר שתי הערות נוספות:
ל - ``ואלך אתכם קוממיות``.
יש משמעות יחודית בכל גאולה וגאולה.
בגאולת הקץ שבזה, משמעותה בין השאר, כי בלא ביסוס אותו המסד של קומת ה``שואה``, כקומה ראשונה של מסד, כי אז גם קומת ה``גאולה שמעליה, לעולם, תהא: רעועה, שבירה ומקרטעת.
ועוד לעולם לא יהפכו הצומות לשמחה וששון כנבואת הנביא, בלא התעוררות מתאימה למטה , בלא הצבה למשוואת הארנספורמציה את אותו האיבר העכשוי והחיוני : "השואה"
`, כשהוא ``עטור`` מחלצות ולגטימציה דתית של ממש
כשם שגם גאולה זו, בניגוד לציפיות, החלה דווקא ל``זוז``, בהתעוררות שלמטא .
וכך, בהפוך על הפוך, אנו בחדלונינו וברפיסותינו, מונעים למעשה את אותו הסוף הטוב.
מפני שאין אנו עושים את המינימום המתבקש, להכניס את השואה לאותו הפול של היגון ה``מורשתי - דתי``, ואשר יהפוך ``עורו``
לששון ושמחה
מזה שני דורות נסחפנו למחוזות משיחיים בטרם עת .
במקום לעשות שניים אלה: ``
- לטפח את העם [במהפכה חברתית דתית]
- לרענן את המורשת, ברוחות חדשות של גאולה
אחזנו כאמור, אך באותו הערך הבלעדי של ארץ ישראל השלימה ושכחנו את שלימותו ואחדותו של עם ישראל בכללו.
הנחנו לעם להיות ``טרף`` לגחמותיהם הנבובות של שני האגפים הקיצוניים כאמור .
הרמנו את דגל ה``תקומה`` ביד שמאל, מבלי למנף תחילה את ה``שואה`` כבסיס ומסד ערכי ומחודש של אותו הדגל.
יהדות שלא השכילה לעבד את השואה כאושיה הסטורית אמונית ועד כדי להכיר בכך, שכל הצומות שלה עד הינה כולל של תשעה באב, מתגמדים לעומתה של השואה האיומה.
כי אז יהדות זו חוטאת חטא הסטורי בל יכופר. והיא אף לעולם לא תמצא את מקומה ואת דרכה הנכונה בנבכיה של ה``תקומה``.
היא כפי שאנו נוכחים גם בימים אלה,
תמשיך ותדדה את ימיה בנכות איומה ואפילו מבלי דעת מה זה, על מה זה ומדוע.
הגיע הזמן לאזור אומץ ולא לתת לחרדות טפשיות וילדותיות מרפורמים ומשאר מרעין, לגרום לנו להמשיך לדשדש את עצמנו לדעת.
הגיע הזמן, לא לפחד ולרומם את השואה לאושית על דתית ולטפל בה באומץ ערכי ואמוני כך שתתפוס את מקומה הנכבד במורשתינו הדתית.
על הרבה פחות ממנה, קרא ה```בחצי התנצלות``, מפי הנביא : לכו ונשפטה
הפתרון של זעיר מזעיר, ל``שדך`` את השואה עם י` בטבת , רק מוכיח להוותינו, עד כמה אנחנו עוד רחוקים מאותה התמורה, שתניע סוף סוף את העגלה התקועה ואשר תקדם אותנו לגאולה השלימה .
עוד מן הראוי בהקשר להעיר שתי הערות נוספות:
ל - ``ואלך אתכם קוממיות``.
יש משמעות יחודית בכל גאולה וגאולה.
בגאולת הקץ שבזה, משמעותה בין השאר, כי בלא ביסוס אותו המסד של קומת ה``שואה``, כקומה ראשונה של מסד, כי אז גם קומת ה``גאולה שמעליה, לעולם, תהא: רעועה, שבירה ומקרטעת.
ועוד לעולם לא יהפכו הצומות לשמחה וששון כנבואת הנביא, בלא התעוררות מתאימה למטה , בלא הצבה למשוואת הארנספורמציה את אותו האיבר העכשוי והחיוני : "השואה"
`, כשהוא ``עטור`` מחלצות ולגטימציה דתית של ממש
כשם שגם גאולה זו, בניגוד לציפיות, החלה דווקא ל``זוז``, בהתעוררות שלמטא .
וכך, בהפוך על הפוך, אנו בחדלונינו וברפיסותינו, מונעים למעשה את אותו הסוף הטוב.
מפני שאין אנו עושים את המינימום המתבקש, להכניס את השואה לאותו הפול של היגון ה``מורשתי - דתי``, ואשר יהפוך ``עורו``
לששון ושמחה
