היא עמדה כך בגשם לבד
ילדה קטנה ודקת אברים.
לְבושהּ בלוי, מרופט,
דהוי, מקומט.
קרבתי לשאול האם יש
וצריכה היא בגד ללבוש.
הרימה מבט, נעצה בי עיניה,
עיני אזמרגד צרופי פז,
ואמרה,
אשר חסר לי
הוא שחסר בלבך.
לא מעיל
להגן עליי מדמעות
אני צריכה
רק חיבוק,
שחסר לי
מאז, נלקחה אמי,
רעיתך.
תגובות