שוב אני מחפש את עצמי במקרר בשתיים בלילה. לא, זה בכלל לא משנה לי שלא מצאתי את עצמי שם ב-20 השנים האחרונות, כמעט מדי לילה. אני עדיין משוכנע שאני שם, אני רק צריך לחפש מספיק טוב. בדרך כלל שאני מקבל בגד חדש ומודד אותו ומסתכל במראה אני מבין שמצאתי את עצמי ואני הופך למקרר במקום להיות בו ואז אני כמובן חושב שזהו, אין יותר צורך לחפש בלילות חסרי שינה במקרר. אבל אז אני מיד שוכח מזה בשתיים בלילה, כי זה הזמן שאני הופך לסינדרלה אנורקטית ויכול לאכול הכל, חבל שבמראה אני נשאר ליכלוכית. מה משתמע מכאן? משתמע שאני יודע את הפיתרון אבל אני לא מצליח להעביר את הידע למעשה. ומה משתמע מכאן? בעצם כלום לא משתמע מכאן חוץ מהעובדה שיש לי עוד הרבה פשיטות של שתיים בלילה עם צו מצפון על המקרר עד שאני יבין שאני לא שם.