פניו של הירח
מיליוני דמעות זלגו לאט
והשתלבו בגשמים ההם
והמליחו את האדמה בקיץ.
אלפי כוכבים החזירו לי
אור כל אותם הלילות
הבודדים בחברת האהבה
ההורסת שלי אלייך.
מאות תפילות בקעו בכל
אותם הימים העגומים
בצל זיכרונותייך,
הריקים בלעדייך.
וירח אחד נגלה
אליי ולא חייך,
רק סיפר בצורתו
שבכל זאת הכל
ממשיך וכך גיליתי
שלירח יש פנים.
אתמול חברה שלי
סיפרה לי בהתרגשות
שהיא שמה לב שלירח
יש עיניים, אף ופה,
לפעמים שתינו כמו
ילדות קטנות.
ואני צחקתי ואמרתי
לה שאני ראיתי פניו
כבר מזמן ונזכרתי בך,
איך עבר כל כך הרבה
זמן ואתה עדיין בלבי?
אני לא יודעת אם אתה
תהית פעם אך תווי פניו
של הירח הם סך הכל
אזורים כהים יותר, כתמים.
על חיי מרוח כתם ענק
ושחור המסתיר את האור,
האם תואיל בטובך
לבוא ולמחוק הכל?
אני לא מבקשת שתאהב
ולא דורשת שתאמר דבר,
רק תמחק הכל ואז לך
ואל תופיע יותר לעולם!
תגובות