אודליה קמה בבוקר, ומחשבותיה לא היו מסודרות. הצד שהיא גלתה אתמול בלילה באביאל לא מצא חן בעיניה, אולם הצדדים הטובים בו היו מרובים, והמשיכה שלה להומור שלו, לביישנות שלו, ולרגשיות שלו, עמדה בעינה.

במהלך נסיעתה לעבודתה, היא התקשרה אליו, ודברה איתו דרך הדיבורית.

-         "שלום אודליה." – נשמע קולו של אביאל.

-         "שלום אבי. יש לך דקה?"

-         "כן."

-         "תקשיב... ממש לא נעים לי... אבל מתברר ששכחתי לגמרי שאני צריכה לאסוף את השותפה שלי לדירה מנמל-התעופה, אז נצטרך לדחות את הפגישה."

-         "זה בסדר גמור, אין לך ממה להרגיש לא נעים."

-         אודליה חשה שזה לא מתאים להאריך בשיחה, כשהיא עצמה עדיין שרויה בבלבול לגבי הקשר, ולכן היא מיהרה לחתום את דבריה: "טוב, אני עמוסה, ואני לא רוצה להפריע לך באמצע הלימוד, אז נדבר כשאחזור הערב הביתה?"

-         "טוב. להתראות."

-         "להתראות."

לאחר שהגיעה לעבודתה, היא התיישבה בחדר מורים ובדקה מבחנים. קשה היה לה להתרכז בעבודתה, בשל מחשבותיה המבולבלות, ובשל העובדה שהיא חשה חוסר נעימות מהעובדה שנאלצה לבטל את הפגישה, היא החליטה לשלוח מסרון לאביאל, ובו היא כתבה: "אתה לא כועס שבטלתי את הפגישה, נכון?"

לאחר דקה קלה, קבלה מסרון חזרה: "אודליה! נראה לך שיש מצב שאני אכעס עלייך?!" סומק מרובה עלה על פניה של אודליה, מלווה בחיוך רחב. היא הרהרה בלבה: "איזו טפשונת אני... ואיזה חמוד הרחפן..." היא שלחה לו חזרה מסרון: "עכשיו יש לי חיוך גדול ומטופש על הפרצוף בגללך."

היא חשה רגועה, שמחה, ואופטימית לגבי העתיד. היא שקעה בהרהורים לגבי עתיד אפשרי עם אביאל. היא דמיינה אותו לומד בביתם על יד הסטנדר, כאשר ילדים מתרוצצים סביבו, והיא מביטה מהמטבח ומחייכת. היא דמיינה אותו עטור בטלית ותפילין ומברך ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" על בנם הראשון. היא התחילה בעוד דמיון, כאשר צלצול המסרון קטע את מחשבתה: "אז קבלת את העונש שלך על ביטול הפגישה..."

נכתב בו. אודליה פרצה בצחוק רם, והתנצלה בפני שאר המורים ששהו בחדר, באמרה: "קבלתי סימוס היסטרי..." היא מיהרה להשיב לאביאל, וכתבה: "אתה ממש חמוד, אתה יודע? ואתה עושה לי טוב על הלב..."

לאחר דקה קלה, היא קבלה מסרון בחזרה: "את ממש מרשעת, את יודעת? ואת עושה לי רע על הלב... נראה לך שיש מצב אולי לפגישה קצרצרה היום בצהריים?" אודליה חייכה חיוך רחב, היא ידעה שהיא צריכה לנקות את הבית, שמאז נסיעתה של חנה איננו נראה כראוי. היא חשבה לעצמה: "אולי אנקה יחד עם אבי? הוא יאהב  כזה דבר? נשאל אותו ונראה..." היא ניסחה את המסרון אשר נכתב בו: "תודה על המחמאה... אני באמת חוזרת מוקדם מהעבודה היום (בשעה 13:00) אבל אני חייבת לנקות את הבית... אם בא לך, אתה יכול לבוא אלי הביתה ולעזור לי לנקות. אל תדאג... אני לא אנעל את הדלת... אין חשש יחוד."

לאחר דקה קלה היא קבלה מסרון חזרה: "אגיע מייד אחרי ארוחת צהריים." אודליה חייכה והשיבה: "אתה מתגעגע עד כדי כך?"

להפתעתה, במקום לקבל מסרון חזרה, היא קבלה שיחה מהעלם המדובר. היא מיהרה לצאת מחדר המורים, והשיבה לשיחה. 

-         "שלום אבי." – היא ענתה.

-         "שלום אודליה. לא יכולתי יותר עם שיחת הסימוסים הזאת. הבוהן שלי כואבת."

-         "או שאתה סתם מנסה להתחמק מהשאלה..." – אמרה אודליה בהנאה.

-         "את באמת רוצה מענה?"

-         "לא, אם זה גורם לך לחוסר נעימות."

-         אביאל לקח נשימה עמוקה, ואחר אמר: "בואי נגדיר זאת כך – את מוצאת חן בעיני..."

-         "מוצאת חן בעיניך מאוד?" – הקשתה אודליה.

-         "כן, את מוצאת חן בעיני מאוד. וכן, אני מתגעגע אלייך קצת."

-         "אני שמחה לשמוע." – אודליה חשבה לשנייה קלה, ואחר הוסיפה – "אולי תגיע אלי לפני ארוחת צהריים, ואני אכין איזה ספגטי עם עוף, משהו פשוט, ונאכל יחד?"

-         "אפשר."

-         "אז קבענו."

-         "נתראה אז."

-         "יופי. ותשתדל לא להתגעגע יותר מידי..."

-         "אני אשתדל... בתנאי אחד..." – אמר אביאל.

-         "מהו?"

-         "שגם את לא תתגעגעי אלי יותר מידי..."

-         אודליה צחקה בקול רם, ואמרה: "אבי Sweetie, אין מצב שזה יקרה... מבחינה שכלית – כמו בכל קשר, יש דברים שמתאימים יותר ויש דברים שמתאימים פחות, אבל מבחינה רגשית... אולי זה לא טוב לומר, אבל בטח שמת לב שאני אומרת כל מה שאני חושבת... מבחינה רגשית – תפסת אותי חזק. וזה מפחיד, אבל משמח."

-         "אני ממש לא יודע איך להגיב לזה..."

-         "אז אל תגיב... נתראה כשתגיע."

-         "בסדר גמור. להתראות."

-         "להתראות."

אודליה המשיכה ישירות לכיתתה, ובהליכתה הרגישה כמרחפת על מצע עננים.

בסיום עבודתה, היא שבה לביתה, הוציאה מהמקרר חזה עוף שלם, והכניסה אותו לסיר אפייה שחור. בשל העובדה שהסיר סופג את החום ומבשל את העוף בצורה הגונה, היא לא חשה צורך להוסיף לעוף תבלינים. היא הכניסה אותו לתנור ל35 דקות בחום הכי גבוה על מצב של צלייה. בדיוק כשהגיעה העת לשנות את מצב התנור לאפייה ל25 דקות הנותרות, נשמעה דפיקה בדלת.