ברחי עמי העירה,
שם נוכל להתחבק.
כשנתעלס והשמיכה הפרחונית
של הורייך תשוב לכסות,
נחייך לשקט,
מבשר הרעות.
איילה תועה
-
טועה, תועה ותוהה.
מתפלספת סתומה.
אאוטסיידרית שמתיימרת למרוד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בקבוקים ישובים. הצירוף זרק אותי לאיפה שאני. ובכל זאת תזרוק אתה. וטוב שכך. אפשר להרוג אחרים כדי לקבל פיסת שלווה משלך ושלה. זה חשוב, אפילו. רק הרוב מפחדים לומר זאת בקול. לדעתי מיותרת המילה האחרונה. דביקה לי מדי. בכל אופן, מצא חן בעיניי. או כתגובתך: "יפה מאד". [ליצירה]
- [ליצירה] אמבטיה. מזדהה. [ליצירה]
- [ליצירה] נאמנות לאמת, וכתוצאה מכך- עצב..(?) מוכר, וידוע (אישית, כן?).. וגם אם היה ידוע קודם לכן- הנאמנות הזו חשובה, בעיניי, מהחיים עצמם. השקט יגיע! העולם יתהפך ויתהפכו היוצרות והטוב והאושר ישכנו בלבבות הנאמנים והאמיתיים.. שכן אולי "צדיק ורע לו", אך לצדיקים מחכה, בסופו של דבר, עולם הבא. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מבחינת התוכן נדמה שכאילו רצית לתאר כמה נורא להיות בהמה בכלל. ומה שיצא לך זה: לא מרחמים על חזירים, ואת חששותיה של פרה. וזה קצת הרבה מבולגן. גם נראה לי קצת משונה שהפרה לא נרגזה כי חלבו אותה ככה. זה בעצם די הקלה, כי היא מתמלאת בחלב. אבל הייתי בקיץ ברפת, וזה היה די זוועתי. לא רק מבחינת הריחות והמראות. אלא גם איך שזה היה. ממש ריחמתי עליהן; הן ישנו על מצע משותף של החרא שלהן, ותוך כדי הליכה, הוסיפו לו נוזלים ומוצקים לא ממש מוצקים. וזה רק איפה שהן ישנו. כדי לחלוב אותן מתיזים להן יוד על העטינים, ונראה שהן לא ממש אוהבות את זה, לפעמים הן בועטות. בנוסף, לא נראה לי שהן ממש מקבלות את כל זה באהבה. מבט אחד מהעיניים העצלות-רוגזות שלהן ואת חושבת אחרת. הרעיון יפה. אך אם רצית לזעזע, יש לך את הלולים, את עגלי החלב, את הדגים.. צורות הגידול וההרג מזעזעות. אני מבינה שהרעיון הוא בכלל לא לאכול בע"ח. ואני, אישית, חולקת. אבל אם תציגי מראות מזעזעים. המסר שלך גם יבוא בעצם עם הסבר יותר חד. (יש מצב שאני מקשקשת) איילה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיניי. כתיבה נהדרת, סיטואציה מוכרת. יום יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] וראוי לצטט את שילה פרבר, שנאמר: "או, שיר סודי".. יפה. בעצם לקחת אאוטסיידרית אאוטקאסטית אפלה פארנואידית ופסימית ותיארת אותה מבפנים. התיאור נשמע קצת כמו שרצוי שהוא ישמע, מיופה ואפל, ולא הכי נאמן לאמת. אבל אהבתי כי הסתפקת ברמזים ומטאפורות, וזו חולשה שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] כלכך מוכר! יפה אמרת, והחרוזים נתנו טאצ' קורץ לרצינות. -רק למה אנמיה? לא הבנתי- [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן קונפליקט בין שניים. לדוברת נדמה שהם הפכים גמורים, היא נפגעת, היא מתכעסת ולכן היא שחור. והוא ההפך, לכאורה, ממנה, הוא שאנן, לבן. קילוף שכבות במטרה להתקרב, אך מנסה להרחיק אותו ממנה כדי "למזער את הפגיעה". אך הוא פוגע, כי היא נפתחה, ורגישה, ולא לבנה- לא שאננה ומרחפת. לא הבנתי את עניין המניה דיפרסיה. נדמה לי קצת מיותר, אבל אולי פשוט לא הבנתי. וכל הבית גם נראה לי לא חשוב, כי הכל אפשר להסיק מהשיר בלעדיו. חוץ מזה, מינימליסטיות בשירה היא חיובית, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] שני הבתים הראשונים דביקים לטעמי, אך הרעיון דביק ככה שלא בטוחה שאפשר להתלונן על זה. הבית השלישי מצא חן בעיניי. יפה איך סגרת את השיר בסוף, עם אזכור האלהים והסיבה לבתים הראשונים (והרביעי). ויפה שהכנסת את שיר השירים, כאילו מרמז על מה שיכתב בישירוּת בבית האחרון. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] "דופק - זורק" שכזה? "כגבר"? התעצבתי. ערב נעים.. [ליצירה]
תגובות