פצעונים יעטרו את פניה.
מרדנות וחוצפה עדינות
ייפו את אופייה המתגבש לאיטו.
בגרות וילדות ילחמו בתוכה.
רגשנות ועמידה בכאב יתערבבו לגופה.
רוחה עצל אך מלא עליצות.
כשלא לבד יושבת- יתגנבו דקות ריקנות.
והסוף לא ברור, אך תמיד הוא מרמור-
ודאגה לא נחוצה,
וטיפשות במקום שמחה.
תגובות