הייתי לו כתפוז. אחרי שקילף ממני הקליפות וזרק, מצץ מעט מן המתוק.
אך איני תפוז וכשצבעי מחוויר וכשתוכי מרקיב
ואני נזרקת לקור או לחום, לבד, לשוב להיות בין המטורפים;
אני עוד נושמת.
צרובה ורועדת
נושמת.
איילה תועה
-
טועה, תועה ותוהה.
מתפלספת סתומה.
אאוטסיידרית שמתיימרת למרוד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי..=\ הרגשת ה"משומשת" הזאת כל כך פוגעת..אני מבין לדברייך..מנסה להזדהות..אבל לכי על הצד החיובי שבעניין-יש אנשים שאוהבים את החמוץ שבתפוז!והם יבואו..=] יהיה טוב בע"ה ושתזכי לקצת יותר אושר..:-) [ליצירה]
- [ליצירה] איילה, אהבתי מאוד!משהו בדימוי לא הסתדר לי כי השפה שלך היא סיפרותית ותפוז זו מילה שלא הכי מתאימה, "תפוח זהב" אולי עדיף אבל אני לא בטוחה כי זה כן מחזק את התחושה שאת מעבירה.. מאוד אהבתי- "אני עוד נושמת" אני אנושית בתוך כל הטירוף הזה ואיך שלא תתיחסו אלי-אני עיין בן אדם. קטע מעולה קצר וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] "דופק - זורק" שכזה? "כגבר"? התעצבתי. ערב נעים.. [ליצירה]
- [ליצירה] מאד ציורי. ראיתי אתכם יושבים שם. פעם שותקים, פעם צוחקים. חולקים סיגריה. הסגנון תואם את הדמות. מצוין. מספק. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיניי. כתיבה נהדרת, סיטואציה מוכרת. יום יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. השורות הקצרות, והמילים המעטות בכל בית מעבירות הרגשה של עצירות כזו מצד הדוברת בשיר. כתוב היטב. התיאור הוא של מצב, והייתי סקרנית לדעת מה יעלה בגורלה של אותה אנוסה, האם אי פעם תשתחרר מהאזיקים ואם כן - איך? לכן זה מצוין בעיניי, כי אין כאן דיבורים על מרידה או בריחה. אלא כניעה טוטאלית מעציבה, צמודה והודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. מסוג השירים שיום אחד יוקראו בטקסי יום הזכרון. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב. תמיד התפכחות שזרעה החברה מעציבה. כילדה אני לא בטוחה שהיה סיכוי שאזדהה, אבל זה מן הסתם מה שבסופו של דבר יהיה, סופו של כל ילד. "להקות שלמות מעבר לגדר", מצא חן בעיניי. שבוע טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] נאמר יותר מדי פעמים. אם רק היית משאירה את זה לאווירת יום שישי וכניסת שבת, ולא מערבת את עניין ה"שבת משנה אנשים" היה מוצא לי חן כלכך. עכשיו יש טעם של שבת אולפנה.. [ליצירה]
- [ליצירה] מבחינת התוכן נדמה שכאילו רצית לתאר כמה נורא להיות בהמה בכלל. ומה שיצא לך זה: לא מרחמים על חזירים, ואת חששותיה של פרה. וזה קצת הרבה מבולגן. גם נראה לי קצת משונה שהפרה לא נרגזה כי חלבו אותה ככה. זה בעצם די הקלה, כי היא מתמלאת בחלב. אבל הייתי בקיץ ברפת, וזה היה די זוועתי. לא רק מבחינת הריחות והמראות. אלא גם איך שזה היה. ממש ריחמתי עליהן; הן ישנו על מצע משותף של החרא שלהן, ותוך כדי הליכה, הוסיפו לו נוזלים ומוצקים לא ממש מוצקים. וזה רק איפה שהן ישנו. כדי לחלוב אותן מתיזים להן יוד על העטינים, ונראה שהן לא ממש אוהבות את זה, לפעמים הן בועטות. בנוסף, לא נראה לי שהן ממש מקבלות את כל זה באהבה. מבט אחד מהעיניים העצלות-רוגזות שלהן ואת חושבת אחרת. הרעיון יפה. אך אם רצית לזעזע, יש לך את הלולים, את עגלי החלב, את הדגים.. צורות הגידול וההרג מזעזעות. אני מבינה שהרעיון הוא בכלל לא לאכול בע"ח. ואני, אישית, חולקת. אבל אם תציגי מראות מזעזעים. המסר שלך גם יבוא בעצם עם הסבר יותר חד. (יש מצב שאני מקשקשת) איילה. [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי והיתה לי ספריה להתחבא מאחוריה. קראתי את כתביה. (תקרא, תקרא, אולי תרגיש כמו איזה בת 12, אבל אנה הייתה גם חת'כת סופרת) היתה מתאימה לתקופה הזו ( חלפו 60 שנה, בכל זאת) יופי. כמו שייקספיר- timeless. -אגב, קצת שרצתי ורבצתי פה, מקווה שזה בסדר.- [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון נחמד. אבל אני חסידה של מינימליות בשירה, ויכולת לומר את כל זה בחמש שורות (הכותרת שלך גם כבר אומרת משהו ולא צריך להסביר את הכל בשיר). האורך מייגע, ואת חוזרת על עצמך המון ואלה החסרון העיקרי בשיר, כיוון שהוא גם מכיל בו את האחרים. [ליצירה]
תגובות