הייתי לו כתפוז. אחרי שקילף ממני הקליפות וזרק, מצץ מעט מן המתוק.
אך איני תפוז וכשצבעי מחוויר וכשתוכי מרקיב
ואני נזרקת לקור או לחום, לבד, לשוב להיות בין המטורפים;
אני עוד נושמת.
צרובה ורועדת
נושמת.
איילה תועה
-
טועה, תועה ותוהה.
מתפלספת סתומה.
אאוטסיידרית שמתיימרת למרוד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי..=\ הרגשת ה"משומשת" הזאת כל כך פוגעת..אני מבין לדברייך..מנסה להזדהות..אבל לכי על הצד החיובי שבעניין-יש אנשים שאוהבים את החמוץ שבתפוז!והם יבואו..=] יהיה טוב בע"ה ושתזכי לקצת יותר אושר..:-) [ליצירה]
- [ליצירה] איילה, אהבתי מאוד!משהו בדימוי לא הסתדר לי כי השפה שלך היא סיפרותית ותפוז זו מילה שלא הכי מתאימה, "תפוח זהב" אולי עדיף אבל אני לא בטוחה כי זה כן מחזק את התחושה שאת מעבירה.. מאוד אהבתי- "אני עוד נושמת" אני אנושית בתוך כל הטירוף הזה ואיך שלא תתיחסו אלי-אני עיין בן אדם. קטע מעולה קצר וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. סוג של פירמידה כפולה. "משרפת החיים" מזכיר לי את חיים חפר בשירו העוסק באותו נושא, "מרכבות המוות", לכן לא אהבתי את הצירוף. נראה לי שאול ולא באמת שייך. חוצמזה, שמשרפה זה קוד לשואה. אין צורך בהסבר בסוגריים, (דם). השאר מצא חן בעיניי. חודש אדר שמח במיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] נאמר יותר מדי פעמים. אם רק היית משאירה את זה לאווירת יום שישי וכניסת שבת, ולא מערבת את עניין ה"שבת משנה אנשים" היה מוצא לי חן כלכך. עכשיו יש טעם של שבת אולפנה.. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. לא יכולתי שלא להזכר ב-1984 של ג'ורג' אורוול. בחיי, כתבת כאן גאונות. יפה השימוש בילד שישאל שאלות כסמל לתמימות. השמות החוצניקים גם העידו על התרחקות.. ובנה של ג'ניפר - כאילו חזרה לשורשים, אבל לא בדיוק- "נמרוד", אולי גם בא לרמוז על כל זה המוזיאון, למרות אי האנושיות ששררה שם. ואיך שהאם התכעסה דווקא כששאל מה זה מוסרי, מדויק להפליא. מצא חן בעיניי מאד. הלוואי והעתיד יהיה שונה מזה שתארת. יום נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אומר הרבה. אבל אולי אני לא מתלהבת כי שירה אקטואלית ופוליטית בכלל, ומכוונת נגד אנשים בפרט *מגעילה* אותי. נראה שאתה משתדל מדי לחרוז. חרוזים אינם הכרחיים, וכשאתה רוצה להעביר מסר כלשהו (קדימה הם מפלגה של אנשים מפלסטיק, שרק בצע כסף מזיז להם? משהו כזה?) חריזה מאומצת יכולה להוריד מערך השיר.. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] כלכך מוכר! יפה אמרת, והחרוזים נתנו טאצ' קורץ לרצינות. -רק למה אנמיה? לא הבנתי- [ליצירה]
- [ליצירה] הדגשים על החיצוניות כשמדובר על משהו פנימי, ולמעלה מחיצוניות. כמו שיר שנכתב -- נקרא. משהו עמוק פנימי שמקבל ביטוי החוצה ומתהלך ומגיע ונשאב אל יעד פנימה.. ועולה ועולה. נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] אז בעצם ניסית לומר שהנוער המתנחל הוא נוער שפורק אגרסיות ומורד בדרך המסוימת הזו של אלימות ונזק. יכולת להביא את זה בצורה יותר סימפטית. כל המסביב זה שטויות וכל מיני סטיגמות לא משעשעות ולא יצירתיות. יופי שהן גם לא החזיקו עוזי ורכבו על גמל. עניין הצביעות המוזכר בשורה האחרונה הוא לא נכון בהקשר הזה, כי יש דעות רבות בקרב המתנחלים איך יש לנהוג- חלק טוענים שבאהבה וחלק אומרים שאהבה כבר לא תעזור וצריך לזעזע. לסאטירה שכזו תמיד צריכה להיות אמרה, אך כאן היא לא מעורפלת, עמוסת סטיגמות קלישאתיות וכך מעייפת. היה פוטנציאל איפשהו. [ליצירה]
- [ליצירה] (: כולי מחוייכת. מתוק. אך למה- "מרירות חלביות לבנבנות"? יכולת להתפלף שעות על השכבות. איך העזת לסכם ככה בשלושה מילים? (: יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיניי. יש כאן תחינה, רעד, כמיהה אנושית ליותר. מצאתי את עצמי בשיר, נגע בי.. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. בתוך עם שהתרגל לעצב ותלונות, ולהגדיר כל דבר כחוצפה.. מופיעה נערה מאושרת ומצפצפת על הציפיות מהנוער לרגע, מצפצפת על ההטפות- ומורדת בעצם אושרה. ואף המספרת לא רואה את החרא והרחמים העצמיים בם שקועה המדינה, ומתייחסת לנערה בזלזול.. כאילו פושעת היא על היותה שמחה. וזה מוכר. וזה עצוב. וזה מציאותי. יום טוב. [ליצירה]
תגובות