אוף! זה שההורים שלי החליטו להיות דתיים נראתה להם, כניראה, סיבה מספיק טובה לזרוק אותי לבית - הספר הדוס הזה! לעזאזל! הם באמת חושבים שמעניין אותי כל הדברים האלה? הרב הזה והרב הזה, אלוקים, לא אלוהים. דיי! נמאס לי! אני רוצה להיות כמו כל החברים שלי מבית הספר הקודם. בלי הכיפה המטופשת והקטיפתית הזאת על הראש. בלי כל השטויות האלה! לא רוצה להיות דתי. אני רוצה להשתולל עם כולם. בנים עם בנות. לא רק עם בנים כל היום! זה יבש. אפילו תנועת נוער לשמה אין כאן!! מה אני אעשה כל היום? בשבת אני מסתובב כמו איזה מובטל. אסור להדליק את האור. אל תגע במחשב, אפיק! איך העזת להדליק את הפלאפון? רק טלוויזיה חסרה לנו... כדי שיוכלו לצעוק עלי שגם אותה אסור להדליק. מעניין אם אני כן אדליק מחשב מה הם יגידו, כי גם לכבות אותו אסור... אבל אני מפחד לנסות. נמאס לי מהגערות כל היום ובעיק מ:"מה הפרצוף החמוץ הזה? תרגע כבר! אנחנו סוף סוף נמצאים בשלב הנכון של חיינו" נודניקים! אוף!
* * *
"שלום!"
טוב, אז עניתי לה שלום בחזרה. היא אמא שלי. גם אם אני כועס עליה מאוד. במיוחד שיום שישי. מה שאומר שלא ייתנו לי ולמחשב האהוב להיות יותר מידי ביחד. ואני גם מפספס תוכניות שחברים שלי רואים בשבת. האמת היא שאני בכלל מפספס תוכניות. לא רק שחברים שלי רואים בשבת. אלא בכל יום. וזה כל - כך מתסכל. עוד לא הצלחתי להבין מה יש להורים שלי. הם כבר גדולים מכדי לחפש את עצמם. אז למה הם בכל זאת עושים את זה? אוף! אני מרגיש כל כך מתוסכל... טוב. אין מה לעשות. אולי, אפילו שהם מבוגרים, יעבור גם להם השיגעון הזה.
* * *
אוף! שבת משעממת! אני דווקא אסתובב עם הבגדים ש א נ י אוהב! למה שאני אצטרך להסתובב חגיגי ביום השנוא הזה? בעצם, הוא לא מאוד שנוא, כי רק בו אפשר לא ללכת לישיבה... אני לא מבין מה יש לאבא ממני. אני לא מתכוון ללכת שוב לבית - הכנסת. לא רוצה. שהוא ילך לבד. אבל... גם להישאר עם אמא זה לא משאת חיי. היא תכריח אותי להתפלל. אני אצא לשוטט בחוצות. מי יודע? אולי אפילו שזה לא קרוב לחברים שלי אז אני אפגוש מהם כמה?
"שבת שלום!" אבא יוצא כניראה. מעולה. עכשיו נחכה שיתרחק קצת...
"אפיק? אתה לא יוצא גם?"
"אני יוצא! מייד יוצא!" השבתי לה במהירות, לאמא שלי, שתרגע רק. ויצאתי.
______
איך? יתאים יותר שווה עונש? יש לי רעיון לסיום, אני רק לא יודעת אם אני אצליח להגיע אליו...
תגובות