פרק 4
רוני ישבה בחדרה, בוהה בתקרה ולא מבינה מה היא רוצה מעצמה;'אחרי הכל אני לא מכירה אותו, אז למה שאני אלך אליו? הוא בסך הכל מישהו מהסניף, אני אפילו לא מכירה אותו, אז למה שנפגש!? הוא גם ככה לא היה ממש מבין מה אני רוצה ממנו... הגיוני שהוא בעצמו היה בוהה בי, מפודאח משהו, אז אולי זה עוד יותר טוב שלא באתי אליו, שנינו היינו בוהים זה בזה, ולא מבינים מה אנחנו רוצים האחד מן השני. הוא בטח היה שואל אותי מי אני, ואז אני הייתי כולי מתפדחת ולא מבינה מה הוא... טוב! אבל עכשיו זה כבר לא משנה!' קטעה בהחלטיות את מחשבותיה, 'ממילא לא הלכתי אליו בסוף.' היא נשכבה במטתה, ממשיכה בבהייתה, לא מבינה מה היא רוצה מעצמה. אמנם הוא חמוד, אבל בכל זאת, יש גם גבול לתשוקה שחשים לבן - אדם מסויים.

*   *   *

"רוני! את באה?" נשמע קולה של שולי מבחוץ, מלמטה - מהחצר,

"לאן?" שאלה רוני חלושות, והביטה מבעד לחלונה,

"לסניף! ישנה פעולהעכשיו!"

"אהה! אז ניראה לי שאני אבוא"

לחכות לך?"

"אם בא לך. ייקח לי כמה דקות להתארגנות!"

"טוב, אני אעלה אלייך!"

"סבבה!"

נו, רוני, את מרוצה מהסניף שלנו?"

"כן, דיי"

"מה היה לך הכי הכי כיף?"

"הקטע של הרבה חבר'לך בגילי" חייכה

"כן, זה באמת כיף!" הסכימה איתה שולי בקריצה.

הגיעו לסניף, הגיע חודש אירגון, כשבט הבוגר היו צריכים לעזור פה, לעזור שם, לארגן את צביעת הקיר, להכין את השבעת השבט הקטן יותר, רוני אהבה את כל זה, אבל הפריע לה שהיא לא רואה שמה את אופק, שהלא בשבילו היא החלה ללכת אל הסניף, ככה שבכל פעם שרוני שבה לביתה מהסניף היא הייתה מאוכזבת כמעה, שולי, ששמה לב לזה, ניסתה להוציא ממנה מה כל - כך מפריע לה, אבל היא לא הצליחה. מבחינת רוני זה היה משהו אישי. אישי ביותר. לא משהו שנועד לפרסום. אפילו לא לחברתה הטובה ביותר. לפחות לא עד שהיא תכיר יותר את אופק, שתוכל לדעת אם הם מתאימים בכלל, והאם הוא יהיה מעוניינן בה אף הוא, שכן זה לא בטוח כלל, הרי.

*    *   *

"רוני! אתה נראת מוזרה"

"חן חן לך" חייכה שוב רוני,

"על מה בדיוק? זה לא ממש היה מחמאה"

"נכון, אבל..." השתתקה רוני

"אבל?"

"אבל כלום." ענתה לה, מהורהת.

"ניחא, שיהיה..."

הן צעדו יחדיו לסניף, חודש אירגון, צריך לארגן את השבת, במיוחד כששולי היא מדריכה, ורוני עזרה לה, אופק שוב לא הגיע, ושוב רוני הייתה מאוכזבת. אבל היא נסתה להסתיר זאת מרוני, שלא תרבנה, היא נסתה לשמר את מצב רוחה הטוב מלפני - כן.

"רוני?"

"כן?"

"את מאוד מאוד מהוהרת"

"דאאאי! מאוד מאוד Xאלף" חייכה רוני בציניות

"יש לזה סיבה הגיונית?"

"לא ניראה לי. לא משנה" הביטה בה רוני, מהורהרת בשנית.

 "אוקיי. לא משנה."

הן צעדו בשתיקה, וכשהן הגיעו לסניף הן שקעו בעבודה עם השבט שלהן, עם השבט של שולי.

*   *   *

רוני ישבה על מטתה, כשלצידה בת - דודתה בגילה, וסיפרה לה. סיפרה על אופק ועל האכזבה שלה מחוסר הגעתו אל הסניף.

"לא נורא. הוא מן הסתם עד יגיע..." פטרה אותה נועה, בת - דודתה, בהינף יד קליל,

"ואם לא?" שאלה רוני, בחשש מה,

"אז לא. אל תדאגי... כשיגיע יומך להתחתן אני מקווה שתמצאי אותו בלי בעיות..."

"אותו?"

"את המיועד לך."

"אוף!! נועה!!! את בכלל לא מבינה אותי!"

"אני כן. אני גם אהבתי בחור. ואז מה? זאת סיבה להשתגע?"

"נכון. זאת'י לא ממש סיבה להשתגע. אבל אם את ניגשת לסנף במיוחד כדי לפגוש בו - והוא - איננו שמה... אז זה קצת, או, שמא בעצם הרבה, מאכזב קצת, מבאס, לא?"

"כן. יש בזה משהו" התהרהרה לה נועה לרגע, "אבל בכל זאת! אם לא תחשבי עליו יותר מידי אז זה גם לא יפריע לך זה שהוא כבר לא בסניף!"

"אבל במיוחד בשבילו אני שם!"

"את נהנית שם?"

"כן!"

"נו, מעולה! אז תמשיכי ללכת. והפעם - בשביל עצמך!!"

רוני בהתה בה. מחרישה הפעם, לשם - השינוי...

 -------------------    פרק 4
רוני ישבה בחדרה, בוהה בתקרה ולא מבינה מה היא רוצה מעצמה;'אחרי הכל אני לא מכירה אותו, אז למה שאני אלך אליו? הוא בסך הכל מישהו מהסניף, אני אפילו לא מכירה אותו, אז למה שנפגש!? הוא גם ככה לא היה ממש מבין מה אני רוצה ממנו... הגיוני שהוא בעצמו היה בוהה בי, מפודאח משהו, אז אולי זה עוד יותר טוב שלא באתי אליו, שנינו היינו בוהים זה בזה, ולא מבינים מה אנחנו רוצים האחד מן השני. הוא בטח היה שואל אותי מי אני, ואז אני הייתי כולי מתפדחת ולא מבינה מה הוא... טוב! אבל עכשיו זה כבר לא משנה!' קטעה בהחלטיות את מחשבותיה, 'ממילא לא הלכתי אליו בסוף.' היא נשכבה במטתה, ממשיכה בבהייתה, לא מבינה מה היא רוצה מעצמה. אמנם הוא חמוד, אבל בכל זאת, יש גם גבול לתשוקה שחשים לבן - אדם מסויים.

*   *   *

"רוני! את באה?" נשמע קולה של שולי מבחוץ, מלמטה - מהחצר,

"לאן?" שאלה רוני חלושות, והביטה מבעד לחלונה,

"לסניף! ישנה פעולהעכשיו!"

"אהה! אז ניראה לי שאני אבוא"

לחכות לך?"

"אם בא לך. ייקח לי כמה דקות להתארגנות!"

"טוב, אני אעלה אלייך!"

"סבבה!"

נו, רוני, את מרוצה מהסניף שלנו?"

"כן, דיי"

"מה היה לך הכי הכי כיף?"

"הקטע של הרבה חבר'לך בגילי" חייכה

"כן, זה באמת כיף!" הסכימה איתה שולי בקריצה.

הגיעו לסניף, הגיע חודש אירגון, כשבט הבוגר היו צריכים לעזור פה, לעזור שם, לארגן את צביעת הקיר, להכין את השבעת השבט הקטן יותר, רוני אהבה את כל זה, אבל הפריע לה שהיא לא רואה שמה את אופק, שהלא בשבילו היא החלה ללכת אל הסניף, ככה שבכל פעם שרוני שבה לביתה מהסניף היא הייתה מאוכזבת כמעה, שולי, ששמה לב לזה, ניסתה להוציא ממנה מה כל - כך מפריע לה, אבל היא לא הצליחה. מבחינת רוני זה היה משהו אישי. אישי ביותר. לא משהו שנועד לפרסום. אפילו לא לחברתה הטובה ביותר. לפחות לא עד שהיא תכיר יותר את אופק, שתוכל לדעת אם הם מתאימים בכלל, והאם הוא יהיה מעוניינן בה אף הוא, שכן זה לא בטוח כלל, הרי.

*    *   *

"רוני! אתה נראת מוזרה"

"חן חן לך" חייכה שוב רוני,

"על מה בדיוק? זה לא ממש היה מחמאה"

"נכון, אבל..." השתתקה רוני

"אבל?"

"אבל כלום." ענתה לה, מהורהת.

"ניחא, שיהיה..."

הן צעדו יחדיו לסניף, חודש אירגון, צריך לארגן את השבת, במיוחד כששולי היא מדריכה, ורוני עזרה לה, אופק שוב לא הגיע, ושוב רוני הייתה מאוכזבת. אבל היא נסתה להסתיר זאת מרוני, שלא תרבנה, היא נסתה לשמר את מצב רוחה הטוב מלפני - כן.

"רוני?"

"כן?"

"את מאוד מאוד מהוהרת"

"דאאאי! מאוד מאוד Xאלף" חייכה רוני בציניות

"יש לזה סיבה הגיונית?"

"לא ניראה לי. לא משנה" הביטה בה רוני, מהורהרת בשנית.

 "אוקיי. לא משנה."

הן צעדו בשתיקה, וכשהן הגיעו לסניף הן שקעו בעבודה עם השבט שלהן, עם השבט של שולי.

*   *   *

רוני ישבה על מטתה, כשלצידה בת - דודתה בגילה, וסיפרה לה. סיפרה על אופק ועל האכזבה שלה מחוסר הגעתו אל הסניף.

"לא נורא. הוא מן הסתם עד יגיע..." פטרה אותה נועה, בת - דודתה, בהינף יד קליל,

"ואם לא?" שאלה רוני, בחשש מה,

"אז לא. אל תדאגי... כשיגיע יומך להתחתן אני מקווה שתמצאי אותו בלי בעיות..."

"אותו?"

"את המיועד לך."

"אוף!! נועה!!! את בכלל לא מבינה אותי!"

"אני כן. אני גם אהבתי בחור. ואז מה? זאת סיבה להשתגע?"

"נכון. זאת'י לא ממש סיבה להשתגע. אבל אם את ניגשת לסנף במיוחד כדי לפגוש בו - והוא - איננו שמה... אז זה קצת, או, שמא בעצם הרבה, מאכזב קצת, מבאס, לא?"

"כן. יש בזה משהו" התהרהרה לה נועה לרגע, "אבל בכל זאת! אם לא תחשבי עליו יותר מידי אז זה גם לא יפריע לך זה שהוא כבר לא בסניף!"

"אבל במיוחד בשבילו אני שם!"

"את נהנית שם?"

"כן!"

"נו, מעולה! אז תמשיכי ללכת. והפעם - בשביל עצמך!!"

רוני בהתה בה. מחרישה הפעם, לשם - השינוי...