(הפגישה עם אורי אבנרי לא התרחשה מעולם והיא פרי דימיוני הקודח)
"שניהם נכנסו ללמוד בכיתה אחת בתיכון רמת מגדים, אבנרי הוריד את הכיפה ועשה ממנה טייארה זאת בגלל שאלף כל בא מבית חצי חילוני ובית משום שבכפר הנוער השניאו עליו את הדת (לשיטתו) והדבר האחרון – בלחצה המתון של אפרת התקשר מוקי לקרובו אורי אבנרי וסיפר לו שיש לו "שידעך" שמאלני ואותו אורי ציחקק ומיד הזמין את הזוג לארוחה על חשבונו באיזה קפה ברחוב בזל בתל אביב לא לפני ששוחח נרגשות עם אפרת ארמטורה". (מתוך עלילות מוקי ואפרת)

והנה חוזרים אנו כבמעופפלית הזכוכית של צ´רלי וכמנהרת הזמן של טוני ודאג שהייתה עוד לפני מנהרת הזמן של גלילה רון פגר אל אותם מוקי ואפרת השורים להם אי שם במחשכי ימי הביניים של שנות השמונים. השנה בערך היא שנת 1988, הכיבוש שורר ברחבי יהודה ושומרון, באפלת הכיבוש והעוצר נוצרת ופלת הכיבוש שמיוצרת בממתקי סילבנה רמאללה. זו גם תקופת האפלה של ההתנחלויות המתרחבות על חשבון אדמת הפלחים העניה של הר גריזים והר עיבל והר חרמון הגוזלות את מטה לחמם של הפלסטינים ומותירות אותם חסרי עבודה וחסרי פעולת בניין, אך לא חסרי פריון. מחסום ארז  פתוח והמצור על עזה נמשך. שמיר ראש ממשלה המכהן ומגובה קומתו רואה את צרות המדינה כאשר יראה אותם דרדסבא או טוב טוב הגמד. אי שם בעומקי כפר הנוער דירושלים שולט ללא מיצרים ההוא המתקרא רבי משה בואנו, אותו ס"ט עלום שם שנתגלגל במחילות עפר ובצינורות המוביל הארצי ובצינורות השפד"ן עד אשר הגיע לכהונה זו...
והנה, בכל האפלה הזו, דבר יפהפה קורה, מוקי אבנרי התלמיד מכפר הנוער דירושלים מתאהב באפרת ארמטורה השמאלנית החתיכה ולאחר קונפליקט שנפתר הוא עובר ללמוד עמה בתיכון. הוא מתוודה שהוא קרוב משפחה של אורי אבנרי. והיא רוצה עמו פגישה. וזו יוצאת אל הפועל ביום אביב בהיר וצח אי שם במדרכות קפה בזל.
מוקי ואפרת פסעו על מדרכות תל אביב ליד השגרירות המצרית. והנה ישבו ליד קפה "טעם המן" השוכן על המדרכה השמאלית. אפרת החזיקה בידה בייגלה טעים וכלב שראה את הבייגלה חפץ לקחתו ולשימו במלתעותיו אך מוקי גירש אותו ממנה בחמת זעם.
והנה הם ישבו בבית הקפה והזמינו להם תפריט וחיכו לאורי אבנרי ההוא בעל השיער הלבן מלבון שראה רבות רבות למן ימי פלשת ועד ימי העולם הזה ולמעשה היה כבר בדרך לעולם הבא אלא שהאל היטיב איתו רבות ונצורות למען ישב עמנו כאן וישב עם הפלסטינים למען היטיב סיכויי התבוסתנות של העמים.
"נו, חשבתי שהוא יותר דייקן הייקה הזה" אמרה אפרת
והנה בדיוק שהוציאה את המשפט על בדל שפתיה והוציאה סיגרית נובלס לעשן, הופיע בדיוק ראשו הלבן של אורי, הוא לחץ את ידו של מוקי קרובו ונישק בנימוס לאפרת. אחרי כן הוציאה אפרת גיליון של העולם הזה והחתימה את אורי על הגיליון.
"אם קרוב שלי פוגש אותי בזכותך, אז מגיע לך כיפאק עצום!"אמר אורי
"אנחנו נפגשים בלי קשר..." ענה מוקי
"כן... בטח! בשמחות ובחתונות. ובימינו החתונות נערכות בקצב של אחת לשלש שנים..." ענה אורי השנון.
"אני מעריצה אותך!": אמרה אפרת. היא ביקשה ממוקי לצלם אותם ביחד והוא עשה כן, ואורי המהם בסיפוק ושלף את מקטרתו. היא הציתה את מקטרתו והשלשה החלו לדבר, קודם כל על קרבת המשפחה ואחרי כן על סוגיות שונותכולל אפשרות של פתיחת מדור לנוער בעיתון "העולם הזה"
והנה איתרע המזל והרב משה בואנו היה צריך לילך בעיר הגדולה תל אביב והנה גם עבר ועבר והילך ופסע ברחוב בזל הידוע והנה גם באותה השעה שמוקי, אפרת ואורי ישבו והסבו לשולחן ואורי הזמין לכולם מנות יפות מאוד ולו סטייק טרטר ברוטב סויה שחור משחור וסלט וולדורף וגדי בחלב אמו ולמוקי הזמין גלידה פלאפל וגם ביצה שנולדה ביום טוב ולאפרת פירות ים ולובסטר אלמוני שנשלה בערב חנוכה בחוף ימה של כזיב.

ובואנו עבר ברחוב, שר שירים בלדינו, והנה ראה מישהו מוכר ועוד מישהו מוכר יושבים ואוכלים מאכלי טריפה ונבלה שנבהלה לפני שבושלה ותעל חמתו והוא קם בחמתו וזיהה את הדמויות המסבות לאכול  ולמרבה הכעס ראה כי אפרת מנשקת את מוקי והנה מיד חש וניצב לפניהם ומשך את המפה והפיל את המעדנים על הרצפה וזקנו הלבן של אורי אבנרי נתלכלך ברוטב הסויה השחור ועל ראשו של בואנו נחת לובסטר על צבתותיו ומוקי חטף כדור לאף ומיד תפס בואנו את הפיקוד, זרק מעליו את הלובסטר וצרח:
"הוי הולכי בטל עוברי בעמק הבכא ובעמק המצלבה, דום אידיוט! את מי אני רואה כאן- את מוקי ואורי אבנרי כופרים בעיקר ואוכלים נבלות וטרפות! אוי לאותה בושה!  בר מינן קה מיזדולורס! פזגאדוס! ואתה- אני מכיר אותך, יש לך עיתון בשם העולם הזה, אבל מה עם העולם הבא? אותו שכחת לגמרי!" והוא התחיל לצעוק ולצעוק עד שהשלשה היו המומים מתדהמה ולא ידעו הכיצד להשתחרר מזעקותיו של הס"ט חמור הסבר והשש אלי ויכוח ואורי אבנרי נחשף בקלונו כי לא ידע לתת תשובה לאותו אחד וגם נשתתק מחמת ההפתעה.

תקרא תהילים!" תבע בואנו מאורי אבנרי ודחף לידו את הספר שהיה פתוח בפרק הראשון שלו: "אשרי האיש שלא הלך בעצת רשעים"ואילו אורי עיין בו והחל באמת ובתמים לקרוא בו.
והנה היה להם פורקן מאותו בואנו.ותלמיד אחר לשעבר של בואנו, ערס ונרקומן כבד, מתיר עגונות וגואל בתולות משממונן, אחד בשם אלכס בבאזדוב, עבר על אופנוע כבד של הרלי דוידסון ונכנס בויטרינה של חנות תכשיטים, יעני על הויטרינה שלה. שבר את החלון והחל לפרוץ ולגנוב תשמישים של זהב ודורונות ועדאים ביודעין. ומשה בואנו שם ליבו לכך ועזב את החבורה ונפנה לצעוק על אותו פוחח למען השיבו למוטב ולמען תיטיב המשטרה לבוא ולעוצרו.
"מי זה החכמולוג הזה?" תמה אורי אבנרי
"שלא תדע, זה משה בואנו שהפלתי בפח בתקופת חידון הטבע"
 "בואו נברח, לפני שיחזור אלינו"
משה בואנו פנה לצעוק על אותו אופנוען תלמידו לשעבר. ההוא הסמיק כמו סלטא מטבוחה ועמבה וכמו סלק אדום וכמו לפת כבושה הקרויה בעירקית מחאללה, עזב את הכל וברח לפני שהגיעה המשטרה.
"בר מינן! בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי!" ספק בואנו כפיו. הוא ראה את המשטרה קרבה ושם פניו אל עבר הרחוב השני למען הרחק מפגע רע.

 

"איפה אורי אבנרי השש אלי ויכוח?" שאלה אפרת "נחשפת בקלונך, לא הכרתי אותך בצורה כזאת! עוד היית חוזר בתשובה!"

והמלך אבנרי, לא היו לו עוד שערות להלבין, כי השערה השחורה האחרונה הלבינה לפני דקה בדיוק  והוא נחרד כי נחשף במערומיו. כי בסופו של דבר כל מלך הוא עירום.