אני שומע את זעקות הכאב באוויר, אם אפשר לקרוא לזה
כאב.
אני רואה את בתי המגורים במחנה, אם אפשר לקרוא להם
בתים.
אני נושם את אוויר המקום הנטוש, אם אפשר לקרוא לו
אוויר.
אני נוגע באפרם של אנשים אהובים, אם אפשר לקרוא להם
אנשים.
אני דורך על ארצם של חסרי לבבות, אם אפשר לקרוא לה
ארץ.
אני בוכה על ילדותם של אין סוף צעירים, אם אפשר לקרוא לה
ילדות.
אני כואב את אותם הקדושים, הטהורים, אם אפשר לקרוא להם
"הם".
אני זועק וצועק אל אלוקים שיעזור, אם אפשר לקרוא לו
אלוקים...
מרחם על אותם השורדים, על חייהם, אם אפשר לקרוא להם
"חיים"...
תגובות