איך לאט לאט נשרו ממני הפנים
היפות במשך כל הערב
איך הדמעות מחו כל צבע
בליתי, בליתי
הבטתי בדמותי איך אני לאט
(...)
אני לאט.
לו הייתי מוצאת לשבת במקום
שבו אני אמת
בכיתי בכיתי לדעת
את עצמי לראשונה: לא כאשה זקנה
אלא גרעין מתוק.
זמן חתונה: אני עומדת מול כלה
אני רוקדת עד כוחי כלה (בליתי)
איך לאט נשרתי
נשברתי, נזכרתי בכל המוראות
ניסיתי להשיר את הדימוי רחוק
לצבוע זכרונות.
אחר קולפתי עד שבתי לימי זקנתי
אחר כך מצאתי מעט שבמעט
עדנה.
(מול מראות צובעות ושמחה צפופה, וקול ששון וכל שמלה)
תגובות