וּבִלְעָם פָּרָח בְּאַוִיר שְׁמָיָא

כְּאוֹמֶר מִן הַרוּחַ כֹּחִי

וְתִּיגָר בִּלְוָטָיו יִקְרָא עָל חָרְבִּי

כִּי תִקְצָר מְהָשִׂיג צַוָּארוֹ.

וְלִבִּי יָצָא בְדַבְּרוֹ

ונַפְשִׁי תַעֲרֹג לְנַצְּחוֹ

לוּ רַק אוּכַל גָּם אֲנִי לְעוֹפֶף

וּלְהַשִׁיב אֶת רַגְלָיו אֶלֵי אָרֶץ.

וַאֶדָע בְּלִבִּי הֵיאָך אוֹכִיחוֹ

וּמִילֵי נִיצוּחִים אֲשַׁלַּח

לוּ רַק אוּכַל גָּם אֲנִי כְפִּינְחָס

וְקָרָאתִי בַשֶׁם הַגָּדוֹל

וָאֶפְתַּח בִּדְּבָרִים וַאוֹמָר

אֶל מוּל יְהִירוּת לְשׁוֹנֶך

לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא אוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם

כִּי בַאָרֶץ תוֹרָת אֱלֹהִי-ם

כִּי גָם אֲנִי אֱעוֹפֶף

אַךְ גְּדוֹלָה מִרוּחֲך רוּחִי

וְאֶשְׁלוֹף אֶת חָרְבִּי לְהָרְגֶךָ

כִּי חָפֵץ חַיִּים

וְאֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב

עַמִּי

מֵעַמְּךָ.

תרגום יונתן על הפסוק "ואת-מלכי מדין הרגו על-חלליהם את-אוי ואת-רקם ואת-צור ואת-חור ואת-רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן-בעור הרגו בחרב" (במדבר ל"א פס' ח') דורש –

...והוה כיון דחמא בלעם חייבא ית פינחס כהנא רדיף מן בתרוי עבד מלתא דקוסמין ופרח באויר שמיא. מן יד אידכר פינחס שמא רבא וקדישא ופרח בתרוי ואחדיה ברישיה ואחתיה. שלף סייפא ובעא למקטליה. פתח פומיה במילי תחנונין ואמר לפינחס אין תקיים ית נפשי משתבענא לך דכל יומין דאנא קיים לית אנא מלטיט ית עמך. עני ואמר ליה הלא אנת הוא לבן ארמאה דבעית למישיציא ית יעקב אבונן ונחתת למצרים בגין למובדא זרעא. ומן בתר דנפקו ממצרים גריתא בהון עמלק רשיעא. וכדון איתגרתא איתגרא למילוט יתהון. וכיון דחמיתא דלא אהנין עובדך ולא קביל מימרא דיי מינך, אמליכת מלכא בישא ית בלק למקומא ית בנתיה בפרשת אורחתא למטעיא יתהון ונפלו בגין כן מנהון עשרין וארבעא אלפין. בגין כן לית אפשר תוב למקיימא ית נפשך. ומן יד שלף סייפיה מן תיקא וקטליה.

ובעברית –

וכיון שראה בלעם החוטא (/הרשע) את פנחס הכהן רודף אחריו עשה דבר קסמים ופרח באויר השמים. מיד הזכיר פנחס את השם הגדול והקדוש ופרח אחריו ואחזו בראשו והורידו, שלף את החרב מנרתיקה ורצה להורגו.

פתח (בלעם) פיו במילות תחנונים ואמר לפנחס – "אם תקיים את נפשי, נשבע אני לך כי כל הימים שאני חי איני מקלל את עמך".

ענה ואמר לו – "הלא אתה הוא לבן הארמי שרצית להשמיד את יעקב אבינו וירדת למצרים בשביל להאביד את זרעו, ואחר שיצאו ממצרים גירית בהם את עמלק הרשע. וכזאת, התגרית לקלל אותם וכיון שראית שמעשיך אינם מתקיימים ולא קיבל ה' את דברך (/ולא ממך דבר ה') המלכת את המלך הרע, את בלק, בעצה להעמיד את בנותיו בפרשת דרכים להטעות אותם, ונפלו בשל כך עשרים וארבעה אלפים מהם. בשל כך, אי אפשר שוב לקיים את נפשך".

ומיד שלף חרבו ומן הנרתיק והרגו.