שוב חוזרת בי אותה המנגינה,

מנגנת על כינורות הלב הפרום.

שמנעים בשירתו לכל גופי,

נותן בי כח להמשיך במסע הארוך,

שלא נגמר לעולם.

מראה לי הדרך אל היום הבא,

מותיר בי תקוות לעתיד לא נודע.

ומפרשי אהבתי נמתחים על האופק,

מאיצים בי למצוא את חלקי השני.

שישלים את תמונת היופי הנפשי,

ויראה לכולם שטעו בי למרות,

שהייתי תמיד ונשארתי אני.