צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
בוקר טוב שנה טובה. רון, שיר יפה ונוגע ללב וכולו דימויים קשים של קרב ומלחמה שהשתרשו במערך המטאפורות של הישראלי.
בשיר זה יש חומר למספר שירים: השלטים, איבוד הפנים, עירום מול הים, הקו הלבן, פחדים שמשמידים בעזרת כדורים. לדעתי כולם ביחד מתבזבזים בשיר כי מגיע לכל אחד מהם משהו משלו.
ליאורה
[ליצירה]
החתול הפך "תרבותי" רק מזה 4000 שנה.
החתול השכיל להמעיט קומתו וכך, כאשר הנמרים והאריות הולכים ונכחדים מהעולם הוא עדיין משגשג ופורה.
לחתול אין אוייבים טבעיים באוסטרליה ומאז שמספר חתולים (וחתולות) עלו לחופיה בטעות דרך אוניה כלשהי - הפך החתול לאוייב בעלי חיים ילידים" סוגי שפנים וציפורים, ואין מה לעשות.
החתול מצליח להחזיק מעמד בחוצות העיר הגדולה בעוד כלב ללא בית גורלו נגזר.
החתול אינו טיפוס משועבד כמו הכלב אשר עליו אמר שייקספיר רק מילים גרועות (דהיינו, עבדותי וסרבילי).
כשיש לי זר שושנים באגרטל אינני מצפה ממנו שילקק לי את היד או מקום אחר - אני נהנית מיופיו וזה מספיק. וכשיש לי חתול לידי אני נהנית מיופיו וחינניותו וגם זה מספיק.
ולסיום - ראיתי תוכנית בערוץ המדע לגבי השאלה מי חכם יותר, החתול או הכלב, ולא נעים לומר אך החתול חכם יותר. אלא שהכלב קל יותר לאילוף.
ויש עוד ועוד לומר - מליאורה אוהבת החתולים (וגם אוהבת כלבים ושאר בעלי חיים.)
[ליצירה]
אבל כלנית, יש רבים שמקבלים אין מהסביבה או מחסך הורים. יש אין - ים שכואבים מאוד בריקנותם בתוך אדם ואם מצליחים למלא אותם זה נפלא. וכשאדם מודה בכך ומתאר זאת מגיע לו ולה צל"ש. כל הכבוד.
תגובות