.JPG)
בוני
ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- תחלמי בשבילי
- סוס לא היה לי
- בוני
- כשהחתול המחונן איבד ת'משקפיים
- שרטטתי שמה One day I wrote her name upon the Strand
קשור אלי
- [ליצירה] תודה לכולם. זה הסוס שהמלך שר עליו לבתו ב"רד הליל על מביון"..... [ליצירה]
- [ליצירה] יש מקומות שלא שוכחים ויש מקומות שמכסים אותם בצעיף (ויש כאלה שבטוריה) ואלה גם אלה הם שלנו. [ליצירה]
- [ליצירה] כן. לפעמים חמניה אחת גוברת על כל שירי המחשבות והטרוניות האנושיות ומסלולי ופתילי המוח שהשירה המודרנית כל כך רהוטה בהם. ואני - חושבת "חמניה" - ומיד יש לי אור בעיניים והתעלות בלב.זאת צריכה להיות עבודתו של שיר וזה מה שעושה לי החמניה. מי שלא ראה חמניה לא ראה דבר נפלא מימיו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כתוב יפה ורב מזלך שיכולה את ליהנות ממראות הסתיו באשר את נמצאת. ואני שגרה בעיר על שפת הכביש הגדול מגיפה את החלונות ומפעילה את המזגן או המאווררים. כשאני קוראת יצירות של אישה שיש לה אמונה טהורה, כמו של ילד המתבונן בעינים גדולות פקוחות משתאות ועל פניו אין חיוך אלא תמיהה, והקב"ה הוא "אתה האוחז במכחול ימים", אני מתפעלת ממשהו נוסף שאינו קשור לכתיבה. ערך מוסף מוסף. כל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אביבסתיו, דריידלה וכונ אפה - יחי כנסת ישראל, כיף כיף כיף !!! [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר יקרה. איני מסכימה אתך לחלוטין. בעולם העשייה אני נמצאים בקצה קרן הבריאה ואילו החלומות נמצאים במקום אחר. כאן הכללים הם אחרים . אם הכל היה כדברייך לא היה צורך בתפילה ובכמיהה כי הכל היה ניתן להשגה כאן. אך באופן עקרוני את צודקת מאחר שלחיות לגמרי בעולם אחר זה פספוס של החיים. פעם כתבתי יצירה שנקראת "איפה הייתי כל השני" והיא לא ב"צורה" כי אני לא לגמרי מרוצה ממנה. אך אני אשלח עותק שלה לך ולהדס. [ליצירה]
- [ליצירה] התנכלות? חדרו לדף יוצר שלי וכל היצירות עומדות על 1. מי זה ? [ליצירה]
- [ליצירה] שנה טובה לכולם. תכלה שנה וקללותיה - תחל שנה וברכותיה [ליצירה]
- [ליצירה] כן. ליצירה יש נוכחות רצינית. והאותיות המודגשות מוסיפות לכך. [ליצירה]
- [ליצירה] גולו חביב. לדעתי שום כימותרפיה אכן לא תוכל לרפא כי מועטות מאוד המשפחות שאחד מחבריהן אינו נגוע ומטבע משפחה להגן על חבריה ועם מקורות הכנסתם. באשר למדוע אני חיה כאן - אני כבר מבוגרת וכבר חייתי את הרגעים הגדולים. יש רבים מבוגרים כמוני בארץ, אשר "שומרים את המדינה" לילדיהם שהגרו מכאן. ילדים שהחיים עוד לפניהם והם מאמינים שיוכלו לעשות אתם משהו. מכל מקום, אתה מדבר אתי בנימוס. ראיתי פעם תוכנית טלוויזיה (לפני מספר שנים). התעורר שם ויכוח על המדינה. הייתה שם קבוצה של אנשים תרבותיים ומנומסים ששפכו את לבם והייתה בפנל עוד גברת, פרכה (סליחה על הביטוי) והיא פשוט מחקה אותם ואת תחושותיהם. היא לא נסתה להתקרב לדבריהם אלא אמרה, "אז יאללה יאללה, תעזבו מכאן." וזאת הייתה הגישה עד כה לדעתי במדינה. לא מוצא חן בעינך מה שקורה כאן ? הכללים שלנו לא מסתדרים לך ? אז יאללה יאללה תלך מכאן. אנחנו יודעים שאתה לא מסוגל (חי חי) כי אין לך השכלה, אינך יודע אנגלית, אינך יודע מתמטיקה, אין לך כסף ואין לך שכל ופרוטקציה אז תשתוק. אבל כלפי חוץ אתה חופשי. יאללה יאללה, תסתלק. ואכן, עובדה היא שרבים בעלי השכלה עוזבים. ומשאירים את המדינה ללא ראש.(ללא השכל שלה). לא מספיק רק להתפלל להקב"ה. וכבר אמר רבי הילל הזקן "אם אין אני לי מי לי" וכל ישראל חברים. איני יודעת מה יהיה הפיתרון. בידי שמיים. [ליצירה]
תגובות