ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אחלה שיר... בדיוק מה ששיר שמסתיים ככה צריך להיות ! אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] :-0 עשה לי את זה נראה לי שאעבור על כל השירים שלך. :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים! שמח לראות ששיר לא חדש פתאום צף ומקבל תגובות, אז קודם כל תודה. ועכשיו תשובות :) - רויטל - למוד = למדוד. פשוט צורה אחרת. לאמוד זה במשמעות אחרת, של להעריך. זהירות שביר - מסכים איתך שזה שיר סתמי וגיבובי! אם תשים לב לנושא השיר, הרי הוא מדבר על בלבול מסוים שהכתיבה יוצרת אצל היוצר. מסכים שהבית השני לא כל כך טוב (אחרי הנקודתיים). אבל יש קשר בין הבתים: בבית הראשון רוצה הדובר להיות בעל שליטה על שיריו, לדעת את עתידם וכו', ובבית השני הוא מודה בחולשה - השירים הם ששולטים בו ולא להיפך. וכל שאר המחמיאים - תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] נורא מחשבה נוראית, אבל חזקה. קראתי את זה בצהריים וחזרתי עכשיו כי זה ליווה אותי מאז... אף פעם לא חשבתי על זה... אבל זה כנראה מאד נכון... קצת מזכיר את הרעיון של "עצוב למות באמצע התמוז". כה לחי. [ליצירה]
- [ליצירה] כרגיל, משאיר עם רצון לעוד קריאה מזדהה עם עניין "זיל היוקר", ככה אני קורא לו... אני מניח שבכוונה זה נפש טועה ולא תועה, אבל למה בעצם ? [ליצירה]
- [ליצירה] נכון מצטרף לקודמיי שאהבו עד מאד. זה קשור לצונאמי דווקא ? לי זה הזכיר את מקרה האמא והבת שהתאבדו קשורות באשדוד לא מזמן. ברררר...... [ליצירה]
- [ליצירה] כמה שאני מזדהה כמה שהזדהיתי עם השיר ובייחוד עם השורה החותמת אותו "וכל גופי חסום בפניך" ההרגשה הזו, שזה פשוט חסום, כאילו מישהו / משהו חסם את זה, כאילו זה לא בשליטתך. זה פשוט כך. פתאום לגלות את זה ביום בהיר. עצוב. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מהמם ממש אהבתי והתחברתי. ולגבי ההערה של ליתוש, אין טעות אלא משחק מילים נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אני רוצה להגיד שזה פשוט שווה המלצה ! כמו הרבה דברים, לדעתי, של גיל (למרות שהוא לא מסכים איתי בד"כ). כל כך מעט נכתב בנושא, וזה דווקא כל כך רלוונטי במיוחד לנו, כותבי השירה באינטרנט. בהקשר זה, הייתי לא מזמן בכנס על שירה מקוונת, וחולקו שם דוגמאות של ז'אנר שירה-אינטרנטית. זה די מגניב. וגם - דנו שם בסוגיה הפיזית של כתיבה על מחשב. זלי גורביץ', משורר ואנתרופולוג, טען שזה משנה את כל יחסי הכוחות, שכן בכתיבה רגילה רוכן המשורר מעל הדף, וכמו כובש אותו, ואילו במחשב זה קצת כמו לחזור לציורי המערות, כשיצרו במאונך, והוא מרגיש לפעמים כאילו המסך שניצב מולו אפילו קצת מאיים. גם לעניין ההיסוס עם העט מעל הנייר, ההתחלה של כתיבה והמחיקה הוא התייחס, בניגוד להקלדה והמחיקה במחשב. אולי זה נשמע קצת תמוה, אבל אני מניח שיש אי אילו השלכות פסיכולוגיות לעניין הפיזי הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] ניקוד צודקת, התעצלתי לנקד וזה לא טוב. :) ואולי זה כן טוב? [ליצירה]
תגובות