שמש וירח באמצע היום,

הכל אדמדם בעמק איילון.

מלחמות ניסיות התרחשו בין ערביים,

האופק זרח באישון העיניים.

ריח דשא גזום מדגדג באפי,

חללים כבר איבדו נשמתם.

עוד ניצחון של גבורה ותפארת,

אך אני עוד חושב על מותם.

אמהות שקולות עם מבט בעיניים,

הדמעות שוב זולגות בדממה.

כל מה שנשאר להן,בן רגע אבד,

נקבר באדמה.

אין דיסקית או דרך לראות,

אם הוא בין הנשארים.

שנפחו את רוחם במות של קדושה,

כמו מותם של גיבורים.

רק הקול הפנימי נשמע באזנם,

הקול שבישר על הסוף.

מנגן לו בנעם,מנגינה עצובה,

לא נותן לצער לחלוף.

מנציח את זכרם של הנופלים בשדה,

מחדיר זיכרון מעומעם.

חורט את שמם על לוח ליבינו,

כדי שלא נשכח לעולם...