נגמר?

כל שירַי מתמוססים מדפי היומן.

לאט-לאט

הכל עובר.

 

האם זה עצוב?

ייתכן.

אך כמו האנשים המתים -

כך הם רגשות.

 

אני מפנימה.

מה?

איני יודעת.

דבר לא נשאר לי,

אף לא תחושה להחזיק בה.

הכל רפוי.

 

אך בטוחה,

כי יבואו ימים מעטים

וארגיש צביטה כואבת.

לאט-לאט

הרגש יחזור

כמו בתחיית מתים.

 

בסוף,

אולי תלך סוף-סוף לעד

ואהיה שוב חופשיה?