זה אפילו לא מצחיק! מאת רואי כהן "הפעם באמת לא הכנתי כלום!" עכשיו זה די ברור שאת הזאב ביית האדם. הכלב הוא הסימביוזה האולטימטיבית בין זאב לפולניה. מצד אחד יצור אכזרי, ללא רחמים שמוכן לעשות הכל כדי להגן על העדר – הפולניה, ומצד שני, יצור בעל אינסטינקטים לאכילה כפייתית ללא גבולות עם נכונות גדולה לקבל – הזאב. הפולניה מכינה אוכל בכמות זהה לאינסטינקט המדובר של הזאב, הזאב\כלב מצידו יחלק מחמאה על כל דבר שימצא את דרכו לפיו. שולחן ליל הסדר של משפחת פוירשטיין לא היה מלא כל כך כבר הרבה שנים. עדינה פויירשטיין, בתם של רומא, האם, ומנחם פויירשטיין, עליו השלום (וכמה קילוגרמים של אדמה), קרעה את אוויר החדר, כפי שנהוג לתקשר במשפחת פוירשטיין: "אני לא מאמינה, העוגההה..." "אל תדאגי, יש מספיק אוכל..." "אבל אבי, עבדתי מהבוקר על העוגה כדי שאמא שלך תוכל לאכול..." "אמא שלי גם ככה לא תאכל, השיניים שלה לא הוזמנו לסדר הזה." "אוי, אבי באמת... אני לא מדברת על אמא שלך ככ..." "את לא בילית איתה במשך 37 שנים." "אתה לא נורמלי, היא תתייבש ככה בחוץ" "אמא שלי?" "העוגה, אבי, העוגה!" "מה את רוצה שאני אעשה? שאני אסע להביא אותה?" לידיעת הקוראים המרחק בין גבעתיים, מקום מגוריה של האם, לבין חדרה, מקום מגוריהם של ה"זוג הצעיר" כ – 50 ק"מ, אבי נהג זהיר, ואם ייסע לחוץ, סביר כי יגיע למהירות 100 קמ"ש על כביש חיפה-ת"א,(דבר שיהווה פרק זמן של 60 דקות הלוך-חזור) הקניידעלך בסיר החלו לבעבע, ואם לא יוגשו חמים... טוב, לרומא, האם, יש חלקה שמורה ליד מנחם פויירשטיין, שדרך אגב, היה עורך דין. גם כך יש פתיחה רשמית לארוחה עם ביצים במי מלח... רגע למה בעצם ביצים ולא רגל של פרה? אבל בעצם יש אחר כך צלי בקר, עם עצם, אז אי אפשר פרה-פרה. אחרי זה... כן, הגפילטע פיש והכבד הקצוץ. ואז היא, היא תצטרך לשעשע את גברת לוין! המיני-קטרזיס הזה שחוויתם במשך שניות ספורות עבר במשך פחות מ – 0.3 שניה במוחה של עדינה שקבעה חד משמעית: "לא!, באמת חבל שקמתי כל כך מוקדם." במטבח של רומא פוירשטיין נראו מספר אלמנטים לא ברורים: גיבוב חלקיקי מתכת שנראה כמו מכסים של סירים, ערפל מקומי, שנוצר כנראה מאדי בישולים, ושני יצורים ענקיים: האחד צהוב, השני אפור בגוון הנוטה לסגול – השיער! במבט חטוף בלבד ניתן היה לראות מי בעלת הבית. שערה של רומא, האם, הצליח להביס את מגדל השן על ראשה של פרידה לוין במאבק הניצחי שלהם בכח המשיכה. מי מכם שיצא לו להביט באלבום התמונות המתעד את רומא פוירשטיין – האשה, האגדה, והתסרוקת, יבחין כי ככל שהתקדם המרוץ לחלל של נאסא, כך התקדם המרוץ לחלל של שערה של רומא.(נכון, דבר דומה קרה גם אצל ידידתנו, הגב' לוין). "רומא, הקניידעלך האלו נראים...מממ...אני כולי קנאה." רומא שתקה, וחיכתה : 'למרות ש...למרות ש...למרות ש...' היא פשוט ראתה את ה: ' למרות ש...' של פרידה מגיע. כעבור 5 שניות של קרב טלפתי מהיר, קניידלע ירד מעל ליבה של רומא. "תראי, אני חושבת שיכולת להוסיף כרמל קצת, כדי שיצאו חומים, אבל באמת שזה נראה יופי." בום! מכת גרזן בראש. פרידה חיכתה לפריקת היריב מנשקו, ורק אז הכתה במכת ה: 'למרות ש...' מוחה של רומא קירטע, עודף משימות וחוסר יציבות בסדרי העדיפויות הכבידו עליה. אם ניתן היה לפרוס זאת לטבלה זה ודאי היה נראה כך: עדיפות עליונה: איך יצאו הקנידלעך של פרידה בליל הסדר לפני 4 שנים? -> לתקןף! עדיפות שניה: להוריד את הלהבה של המרק. עדיפות שלישית: להעביר את סלט הכבד קצוץ לכלי הגשה עדיפות רביעית: לפרידה יש סיכה שאני ענדתי לפני שנתיים -> ליישם בקרב! עדיפות חמישית: היה איזשהו כלל לגבי כלי מתכת במיקרוגל, לוודא. עדיפות שישית: יש ריח של שרוף-> לכבות עדיפות שביעית: לתפעל את עדינה -> סלטים לשולחן. עדיפות שמינית: לבדוק שיער עדיפות תשיעית: חיים בלי מעיל -> לוודא חום. עדיפות עשירית: לנשום. חשוב לציין כי סעיף השיער מיקם את עצמו מחדש בסדר העדיפויות כל 30 שניות לערך, מה שהפך את הטבלה למעיין ג'קוזי של מחשבות. פיצוץ קרע את מטבחה של רומא פוירשטיין, ואת אוזני הנוכחים. זו הפעם הרביעית בחצי שנה האחרונה שמכבי האש של גבעתיים מוזעקים לביתה של רומא בעקבות המיקרו-גל השטני שקנו לה עדינה ואבי. אני מניח שהמוח הכי חולני בקרב הקוראים היקרים שלי, וגם המוח החולני למדי שלי לא היו יכולים לחזות מה המשפט הראשון שנשמע אחרי הפיצוץ, ומי אמרה אותו. פרידה:" טוב, שנה הבאה אני אכין את הקנידלעך..." רומא היתה אדומה. כל כך אדומה! היא הרגישה איך מכשיר המיקרו-גל השטני שרכשו לה עדינה ואבי לכבוד יום הולדתה חובר יחד עם יצור מפלצתי אחר, פרידה, על מנת להוריד אותה השאולה, לבקר את בעלה, מנחם. (אתם מוזמנים לבקר באקספוזיציה על מנת לוודא שאני לא ממציא דמויות!) רק שבמכשיר המיקרו-גל השטני ניתן לכוון את זמן הפיצוץ, בעוד שפרידה פשוט נמצאת שם. בקרת נזקים עדינה הובהלה למטבח, על ידי כח עליון, עם דלי מים. מי שטען שמסלול בליסטי נועד לקליעים, טילים ושאר חומרי מלחמה, לא חזה שרוטב הצלי שנשפך על הריצפה (מהמיקרו-גל השטני כמובן...) יעניק גם לעדינה ודלי המים מסלול שכזה. לפתע, (טוב, לא ממש לפתע, ראיתם את זה מגיע.) נראה מה שהיה מגדל השן על ראשה של פרידה לוין כעיסת נייר טואלט בשירותים צבאיים. רומא נרגעה. רוח נעורים פרצה בה לפתע, כאילו חזרה לימי ורשה העליזים, (למרות שקיוותה שכל חיה סבלה, מסתבר שהיו גם ימים יפים יותר). "השיער שלי יותר מושקע, השיער שלי יותר מושקע..." זמזמה לעצמה בשקט. "טוב חברים, אין מה לדאוג, אני אחמם את הצלי בתנור, והמרק כבר מוכן. שבו ליד השולחן אני אתחיל להגיש." "אמא, איפה יש מגבת בשביל השיער של פרידה." רומא העמידה פנים כלא שומעת. "אאאאאאאאאאאמא!" רואי כהן