געגועים עזים רצים בתוכי

הם מתביעים את חותמם על גופי,

חורטים זכרונות עצובים ושמחים כאחד,

בסירה עצומה של מבטים הנשלחים אל תוך

ליבי,הפרוץ מאיבתן של רגשות נסערות

המשוטטות אי שם במצולות הנפש

ששכחה מה היא הדרך בה כדאי לו ללכת-לאדם.

איך יכול הוא לשכוח קריעה שכזאת?

נשכחות מציפות מחדש את ידיו הכהות,

העקובות מדמם של קרבות עם עבר לא נסלח,

לא יכול לקבל את עצמו כמו כולם,

רוצה להיעלם בחשיכה-המקום אליו ליבו שייך,

כנראה שאין ברירה,טעויות חוזרות ומכות בו שנית,

מדירות שינה מעליו,חתומות על שפתיו היבשות מהקור

שניתז מפעימות ליבו,הפצוע מעוד זיכרון,ישן,מאובק,

שנותן טעם מלחמה בגבו,שנושב ברוח קרב לוהטת,

מדפיקותם של לבבות תמימים שלא פגשו מאודם את הרוע,

חייל אלוקי מעורב בשטן,וליבי מתרסק...ליבי הקטן...