א.
יש כבר אותות של סערה מתקרבת
סדק ראשון על הקיר, דלתות
נטרקות, הוילונות מתנפנפים בחזקה.
אין זו רוח אביבית של אחר צהרים שטוף שמש,
אני יודעת. הכבסים על החבל גילו לי
הנהמות מרחוק כמו שאגה מהדהדת
הולמת בתוּפָי.
חדרי הלב שלי מתנשמים קצובות בציפיה.
המתנה דרוכה לקראת הבאות
אי שקט שלפני הסערה.
צלחת נפלה מידי ונשברה.
אני יודעת: אלו אותות של
סערה.
ב.
אותות סערה מבשרים בקרבי
פורענות קרבה.
אני חשה ברוח הבוקר את
בואה. הסדקים שנוצרו פתאום
אינם על פני השטח,
הם חודרים בעומק הקירות
מאיימים למוטט את הבית.
כבר נפל רעף מן הגג, כבר
הטיח נושר. אין זה
מקלט בטוח, אסור להישאר פה
עוד זמן רב.
ריחות מלוחים נישאים מן הים,
קרובה הסערה. קרובה.
בקרוב אימלט על נפשי.
בקרוב אסע לחופים רחוקים, זהובים ושקטים.
שם אמצא מרגוע.
ג.
עוד מעט תבוא סערה
ותערבל את הכל.
ערבוביה נוראה רומסת דורסת
סוגרת אצבעות על צווארי
תדהמה קרועת עיניים
אוצרת בתוכה ודאות חזקה:
יותר לא ישוב העולם להיות מה שהיה.
ד.
עוד מעט תבוא סערה.
אחריה מה שהיה לא יהיה.
החול בעיניים ימנע בעדנו מלראות
מה שלא נרצה.
עכשיו עוד יש שקט, שלווה מדומה
אך לא לזמן רב:
עוד מעט תבוא
סערה.
ויש גם אפילוג
שהוא בעצם שיר שכתב אהוד בנאי:
אחרי הסערה
חלונות נפתחו
אנשים חזרו למלאכת יומם
הנחש נעלם.
רק לאשה אחת
שהרוח לקחה את ביתה
הזמן כמו עצר מלכת.
משתאה, היא רואה איך כולם שכחו
והיא כל הזמן זוכרת.
הערה: השיר כולו נכתב לפני זמן רב מאד, אבל מותר ורצוי לקשר אותו לאקטואליה העצובה שלנו.
תגובות