וביום השישי,
אתה לש את החלה
מחבר בין הארץ והמים
מעסה בידיך הטובות את חלתו שלעולם.
ואני על הצורות
(הרמב"ם היה נחרד)
ויכולו השמים והארץ
וקולך העמוק מברך על נרשלשבת
אנו משתעשעים נרו של מי יכבה אחרון
ומתפללים
שנֵרֵך הקטן.
שנים רבות אחר שכיבתנו
אך כשאני פורסת נידה
אינך יכול
לפרוש אליי את
ידיך
ועל זה אנוכי מתה בשעה שאני יולדת אתעצמי
מקוללת וקשה.
תגובות