הקור
החורף
מאחור
בעורף
הסביב
נמלא
באביב
נפלא
מועד
קרב
מתעודד
הלב
שמחה
נאחל
ברכה
לישראל
דעה גלעדי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ברכה מצויינת וקלילה [ליצירה]
- [ליצירה] קצר ויפה [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מאוד, אך קצת חסר ממשות (אולי בגלל גודל האותיות...) המשחק של מילה אחת לכל שורה מוצלח, אך הוא נעשה בעצם לעיקר השיר, כי התוכן לא כל כך מענין, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה שהגדלת את האותיות, עכשיו לפחות אפשר לקרוא... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ורגיש. גם לדעתי צריך לבחור כותרת אחרת. אולי "נגעה נגינתך". [ליצירה]
- [ליצירה] שיר קל ונעים. ההתחלה מבטיחה קצת יותר מן הסיום. אולי היה כדאי ללכת באופן יותר עקבי עם הרעיון הראשון (שאינך יכול להביא את הירח, אך להשתמש בו למטרה אחרת - כן). גם הקפדה רבה יותר על המשקל והחרוזים היתה מיטיבה. בכל אופן - נחמד. [ליצירה]
- [ליצירה] שמעתי משפט חזק ונורא: הסוסים הססו, השוטרים לא. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה מרשימה. אהבתי את הכתיבה הכאילו-ילדותית, היא מוסיפה לַענין ועושה את השיר אמיתי וישיר. הסוף חזק מאד וטוב מאד. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נראה רציני, מתקדם לקראת משהו משמעותי, אבל באמצע זה פתאם גולש לציני-שטותי, לא? לא הבנתי, אשמח להסבר... [ליצירה]
- [ליצירה] מרשים מאד. רעיון יפה ומקורי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ואבוי! מצמרר. כתוב ברגישות, ומחשבה, ועומק בלב... בתחילה לא הבנתי על מה מדובר, אך נדמה לי שבקטע של הצמה קלטתי (כי קראתי בספר אחד על הצמה הבלונדינית הילדותית והקטנה שנחה בין הררי השער שם). הסוף הזה - אני מנסה לא להתעמק יותר מדי כדי לא לבכות. נורא, כתוב אמתי ומטלטל. יש לי שתי הערות: *הפריע לי שלפעמים יש קטיעה של שורה בין מלים שממש צריכות להיות רצופות זו אחרי זו (הדבר מפריע לי בכל מיני שירים, אני חושבת שזו מין אופנה בדורנו). למה 'אנטר' בין "אתה" ל"תראה", למשל? ובין "נסיכונת עם" ל"צמה"? (זה אולי מעט מובן יותר, כשמתיחסים להמשך.) פעם אחת בסדר, פעם שניה - נסבל, אבל איני מסכימה עם האופנה הזו שמוצאת מקום בהמוני שירים. *נראה לי שטיפה חבל שכתוב בסוף "בעקבות תאי הגזים". זה כאילו מסביר שוב משהו שהיה אמור להיות מובן. בכל אופן - תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] קראת / ראית את הסרט "Feed Me"? מסופר בו על עובד חְנון בחנות לצמחים. יום אחד הוא גלה צמח אקזוטי ומופלא, שהתברר כצמח טורף. בתחילה לחש הצמח בצרידות ובחוסר אונים: "Feed Me"... העובד האכיל אותו ברחמים. לאט לאט גדל הצמח פרא, לאט לאט דרש יותר, לבסוף צרחותיו המחרידות הרקיעו שחקים, שאגותיו הזוויעו, ככל שהתחזק מהמזון שניתן לו. החְנון הרחמן המשיך להאכיל אותו, ולא בחל במנות של בני אדם, אפילו מחבריו. והמבין יבין? [ליצירה]
- [ליצירה] ישיר ואמיתי. נדמה לי שחסרה כאן מעט שירתיות. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, יפה! מה הקשר לגרוש? לא הבנתי משהו? [ליצירה]
תגובות