בס"ד
הסרט הכתום מתנופף לו ברוח
מתנופף.. מתנפף, מנופף לשלום
"חזרתי!" הוא קורא בקול גדול וחזק ושקט....
הוא כאן, זה נכון,
השאלה היא-מה איתנו, מה איתם, מה.. מה?
השאלה מה? למה? איך? מתי? איפה??
אבל בעיקר-מה.
לא, אנחנו לא שואלים כדי להתחמק, למרות שיש כאלה שחושבים שכן.
אנחנו לא שואלים כי התייאשנו, כי שינינו עמדה.
אנחנו שואלים "מה?".
אנחנו שואלים כי הדברים מורכבים.
אנחנו שואלים כי המציאות שונה.
אנחנו שואלים כי אנחנו רוצים לעשות. רוצים לפעול.
רוצים לעשות את חובתנו. אבל לא יודעים מה.
לא יודעים מה!
אנחנו שואלים כי אנחנו לא מתביישים לשאול.
אנחנו לא מתביישים כי אנחנו אותם אלה שלא התביישו גם לחלק סרטים כתומים בצומת באמצע החופש והחום ולומר לחבר'ה שזה יותר חשוב מסתם לבלות.
אנחנו לא מתביישים כי אנחנו אותם אלה שלא התביישו להיות בנווה דקלים מול כמויות עצומות של יס"מ, מג"ב, תקשורת ומדינה עויינת ולומר להם שאנחנו לא מאמינים במה שהם רוצים שנאמין.
אנחנו לא מתביישים כי אנחנו אותם אלה שהמשיכו ללכת עם חולצות וסרטים כתומים גם אחרי הגירוש למרות שרוב האנשים בעם הזה הסתכלו עלינו בעיניים מרחמות "ולא כי הם היו בצד שלנו במרקע הטלוויזיה).
אנחנו לא מתביישים כי אנחנו אותם אלה שהמשיכו לחנך את החניכים שלנו על אותה אידיאולוגיה גם אחרי שהמציאות השתנתה.
אנחנו לא מתביישים כי אנחנו אותם אלה שצולמו בטלוויזיה כפנאטים מתנחבלים שבמקרה קוראים להם "יהודים שנמצאים בחברון" ולא הפסקנו למרות שהאיום במעצר היה רציני.
אנחנו לא מתביישים כי אנחנו אותם אלה שנגררו, נפצעו, קוללו, נרדפו ע"י לבושי שחורים ונרמסו תחת רגלי הסוסים
ולא מתביישים לעמוד מול הרוע בגאווה!
אנחנו לא מתביישים כי אנחנו אותם אלה שהולכים בדרך התורה גם אם ההורים, המורים, החניכים והחברים לא מבינים ומנסים לעצור אותנו.
אנחנו לא מתביישים כי אנחנו אלה שמייצגים את הקב"ה פה בעולם!
אנחנו לא מתביישים כי אבא שלנו גאה בנו!
אנחנו לא מתביישים כי אנחנו הולכים עם האמת עד הסוף (או לפחות מנסים)
וכשיש משהו שלא מסתדר אנחנו עוצרים, לא נסחפים עם הזרם ולא מתביישים לשאול "מה?"
מה?
תגובות