סקיצה לעקירה2
מ י ב ל א ש
-
מתוך קטסטרופה היסטורית...
משתשמש זה כבר לא בשימוש. עברתי דירה ל-
Miblasch
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הנוף חלומי ומוזר, שקיעה וכוכבים, דשא על החוף, השיער נע ברוח והעשבים עומדים, צל רחב וקצר. מצא חן בעיני המבט אל האופק והשתיל, עם הגב לגדם העץ - תקווה לעתיד תחת צל פגעי העבר המאיימים לחזור. 'סקיצה לעקירה' - יצירה שעוד תתפרסם, או שהשתיל הוא הכנה לעקירה? תודה [ליצירה]
- [ליצירה] בכנות, זה מצא חן בעיני הרבה יותר מהשני. השמים מזכירים את הנסיך הקטן. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא ולוחץ על שורשי הלב. כאחד שהרגיש את הכאב, אני מזדהה עמוקות. בציור הצל שלה משתלב עם צל העץ העקור. מעניין. מעולה. אהבתי. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] השתיל כסימבול לעקירה העירום כהשארות ללא כלום, כד המים הוא בה לשמור על השתיל כביכול, אבל למעשה הוא מרמז על הדברים שהעקורים לקחו עימם על מנת לאפשר חיים בהמשך החשוב ביותר כאן המבט המופנה אל הים או הבתים שבאופק ברמז חזק: עוד נחזור. כל קו דיבר אל לבי לכן זו יצירה גם ולא גמורה. אהבתי וחשתי את כאבך דרך הציור. תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך... היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות... (הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור? [ליצירה]
- [ליצירה] מה קשה יותר? להשוות בין השניים או הדימיון של השניים? עצוב לחיות עכשיו... [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק. דווקא אוהבת ציניות. אבל לא מצאתי את הסוף, זה היה נראה לי כאילו השיחה שלהם נקטעה באמצע. חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובות היי. תודה רבה על התגובות המחמיאות. ערוגה, כן זה פחם. אני עוד לא ממש יודעת להשתמש בטכניקה זו, אבל משתדלת ללמוד בעצמי, כשיש זמן. תמי, צודקת, האף חסר עומק, אני אשים לב לזה בהמשך, תודה. יוסף, זאת אף אחת מסויימת. כרגיל, התחלתי את הציור ונתתי לו להחליט בעצמו לאיזה כיוון להמשיך, רק הסתכלתי בסוף והחלטתי כמו מה זה נראה לי, בשביל הכותרת. עומר, באמת ניסיתי להשקיע בשיער, ובזוית עיניים חדשה, איזה כיף ששמת לב. תודה אשמח לשמוע עוד ביקורות! [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אז מצד ימין למעלה - "לביא זוהר", "סומסום הפתח", "נמלה" ו "כרובי". "קנטאור", "ירושלמי", "בוסקילה", "אוסף טרמפיסטים", "צל של עצמי", "ישי שור" (בתוך "דוידס", אבל לא רואים בגלל הסריקה.. ) "ממזר פרחים", "מרק דגים", "ציידת חלומות", "עוף עם פלאפון", "wild rose, "דב (אביב וסתיו)", "החתלתול של שרדינגר", "יוסף שמח" ובפינה למטה - "אחת מהצד". המשך שבוע טוב.... [ליצירה]
- [ליצירה] רק עכשיו ראיתי שכבר הספקת לפרסם עוד דברים... ממש אהבתי גם! דמות המוות בפתח החדר מעולה ממש! אולי אבל היה יותר מתאים אם היית מצייר אותו עם מבט מפוחד, בכל זאת הוא מסתכל על דבר לא כזה נעים (לדעת רובינו : ) מבחינת הציור עצמו, רק לא הבנתי את הקטע המוצל בצד ימין למטה, זה נראה לי לא ממש הרמוני, אם תתחשב בזה שמדובר על כדור שקוע. סחטיין! מיכל [ליצירה]
- [ליצירה] עוד אחת עוד הערה, בטח כבר לא רלוונטי, אבל אני מאמינה שביקורת בונה אף פעם לא מיותרת. השימוש בשפה מיקראית לתיאור מצב מודרני, ושעוד די מצחיק בזכות עצמו - מוצלחת ביותר. הלוואי ותמשיך ליצור קטעים איכותיים כאלה. תודה! מיכל. [ליצירה]
- [ליצירה] האהבה עושה לך טוב. או רק לכתיבה שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, תודה! Esperanza זה תקווה, אבל זה גם שם של בחורה, ככה שחשבתי שזה מתאים יותר מ"תקווה"... שוב תודה, מיכל. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. סיגנון כתיבה ייחודי. רעיון לא רע בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים. תודה. [ליצירה]
תגובות