לך, שכבר מזמן לא במחשבותיי, אבל יש דברים שמזכירים.
תאורת שמיים מציתה בי זיכרון מפגש אחר, בו התחרינו בעננים על יצירת ניצוצות. אם אני זוכרת נכון את עיניך אז נראה לי שניצחנו. היתקלות נעימה של רוך לבן, תמים רגע לפני הרעש.
ישבנו על שובר, נדמה היה כי יוכל לטבע אבל לא לנו. רסס גלים שנתנפצו סביב היה כמבשר דמעות אושר ועצב העתידות.
דיברנו על הלילה, על כוכבים. מאוחר יותר נזכרנו כמה קשה היה שלא לקטוף. שלא להתקרב.
אל תלך לשם איתה, שמור לי את הרגע הזה.
יום אחד נפגש ארבעתנו, בטיול טעויות. מבעד לקול זרימת הנחל אשמע אותה שואלת אם ראינו פעם סופת ברקים בים. תן לי את המבט הזה שנחליף בינינו, את חצי החיוך לפני שנענה כי מעולם לא.
תגובות