.JPG)
עיניים6
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ..חבל שלא קראתי את זה לפני התגובה הקודמת שלי. כאן עשית את זה מצוין, במיוחד הסיום. נוגע מאד.. [ליצירה]
- [ליצירה] הרבה זמן לא זכינו לקרוא אותך... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מצוין. אולי כדאי לשחק קצת עם ה"תכלית" של כל בית כך שייווצר ביניהם קשר. [ליצירה]
- [ליצירה] הניקוד נמצא בשורה של המספרים. כאשר מקש הcaps lock דולק, לחיצה על shift+ מספר תתן לך ניקוד. לוקח זמן ללמוד איזה ניקוד זה כל מקש.. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי את העניין של הארמז ל"מגש הכסף". יש סיבה? [ליצירה]
- [ליצירה] מה פירוש אישי? אני לא מכירה באופן אישי אף אחד ממגורשי בית הקברות, אם לכך התכוונת, אבל השיר הוא אישי. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. קצת יותר מדי טראגי מכדי לעורר אמון, ובעיקר - הסיום קטוע באמצע? או שמא זה סיפור בהמשכים? (גם אפ כן, ראוי לשייף מעט, שהסוף לא יהיה כל כך פתאומי וחד.) [ליצירה]
- [ליצירה] מממ.. לא יודעת. לי זה היה נראה עלה יבש. לא ממש מבינה בזה. כל העלים האחרים היו ירוקים. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה פשוט מדהיםכה. הרעיון, הצורה, סגנון הכתיבה.. שבית את לבי. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
תגובות