בסיעתא דישמיא לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא בשם כל ישראל
מסתובבת אני שם. בעיר העתיקה.
הרוח הצפתית חולפת על פני. מעיפה את שערותי. מרעידה את מיתרי ליבי.
סוחפת אותי איתה.
מתהלכת אני שם וכולי קדושה.
כולי טוהר.
גגות הבתים העתיקים מביטים אלי בחדוה.
שמחים שבאתי לבקרם. שבאתי לכאן מדרך ארוכה.
זמן רב לא הייתי שם.
זמן רב הלכתי לבקר בשדות זרים.
זה זמן רב שלא באתי הביתה לאבא ואמא האוהבים כל כך.
זה זמן רב שלא ביקרתי את המלאכים, הקדושים והטהורים.
הלכתי למקומות זרים.
הגיע הזמן לשוב הביתה.
הגיע הזמן לחזור להיות מי שהייתי פעם. לחזור לעצמי. למקור ששממנו חוצבה נפשי.
לבקר את רעי, ידידי, דודי אהובי.
לבקר סוף סוף את שבת מלכתא בכבוד והדר.
לקבלה בשמחה.
לאהוב אותה כמו שהיא אוהבת אותי.
לאהוב אותה כמו שהיא רוצה.
והרוח הזאת מפיחה בי חיים. מחיה את עצמותי היבשות שכל כך ציפו לטוב הזה שכבר יגיע!...
כל כך ייחלו שמישהו יבוא ויאיר להן את הדרך. יחיה אותן וילוה אותם לדרך הנכונה.
שמישהו יחזור ויקח אותן איתו. ישוב ויחזק אותן כשקשה.
והנה הרוח הזו, הצפתית, באה סוף כל סוף.
הנה היא באה ולוקחת אותי איתה. לוקחת ולא תיתן לי לעזוב אותה לעולם.
תגובות