בס"ד
בין טיפות הגשם שיורדות להן אט
מטיילת שם אני ויורדת
אני מסתובבת בין תמונות האתמול וחלומות המחר
מסתכלת, מתבוננת, והולכת
מסתכלת באתמול-זו לא אני.
מסתכלת באתמול-תסתכלו. לא אכפת לי.
והגשם שנוטף.
טיפה
טיפה
טיפה
ועוד אחת.
טיפה
טיפה
טיפה
והטיפות נוטפות
טק
טק
טק
בום
בום
הן מתנגשות
הן קרות
בום
סחור סחור
והראש כבר מתפוצץ
מתנגשות
מתנגשות
"זו לא אני שם, מבטיחה!"
מתנגש, מתנגש, עוד רגע מתעלף
והן חודרות
הן חודרות בתוכי את המעטה
הן חודרות, ודופקות, ומפילות אותי אט אט לרצפה
בלאגן בראש.
הכל מבולגן.
"זו את ילדתי" "זו את"
"אל תברחי מעצמך".
"זו את ביתי שלי
וכך אני אוהב אותך."
מוקדש לזה שגם ימות האתמול לא יגרמו לו להפסיק לאהוב אותי.
תגובות