אני לובש אותך כמעיל. בגלל החום, אבל בעיקר בגלל הפחד מהקור.

ואני שמח לא להתחיל את החורף לבד, מזל שאת כאן.

גשם עושה לך עצוב, ואת מתכרבלת צמוד צמוד אליי, מכריזה שלא תצאי מהמיטה עד הקיץ. ואז אני נזכר בה, איך הכריחה אותי לצאת בלי מטריה לגשם שוטף, כי רק ככה אפשר להרגיש באמת.והרגשתי.באמת.

כשאת יושבת שם כך בחושך, מחבקת כוס שוקו גדולה, אני מחפש את העיניים שלך מבעד לאדים. והן שם, מחייכות אליי. אני נרגע לרגע ומתקרב, ופתאום מחפש בעינייך ניצוץ אחר,שלה. ונבהל,ונותן לגופך להשכיח.

כי את נהדרת ויפה, ואני שלך. ואי אפשר שלא לאהוב. ואפשר לאהוב, גם אותה.