ערפל. 

רואה אני בעינייך עצב לא מוכר, ואולי כבר ראיתיו?

אולי התבדו חלומותייך, התנפצו לרסיסים קטנים.

ואינני רואה יד  אוספת את השברים.

אולי הרוח....

ראיתי.

ראיתי אותך כורעת ברך לידם,

מנסה לרקום מהם חיים חדשים, או ישנים?

ביאוש, כמעט בשגעון,

אוספת אותם בידייך המדממות.

או שמא ליבך היה זה?

אינני יודעת.

אכוף ראשי.

את בבואתך רואה אני, באותם רסיסים קטנים, שקופים,

כדמעות פנינים, יקרות מכל אותם חיוכים, מזויפים..

כן, גם אותם ראיתי, מעופפים על פנייך, ונמוגים..

את בבואתך רואה אני,

אינני יכולה להרים ראשי.

אינני יכולה.

איפה את?

במדבר? בשממה?

נדדתי בחיפושיי אחרייך, הרחקתי לכת, ואין...

-----על פסגת ההר החשוף ראיתי עיקבותייך,

לאן ניסית להגיע? לשמיים?

שירי נבל אארוג לך,

בחוטי ברזל ופלדה,

או שמא תעדיפי את  בכי הכינור?

למען אותם זכרונות ישנים,

הזוכרת את?

קולי נישא מעל יבשות וימים,

מעל דקות ושנים,

שומעת את?

את שיר חייך אני שרה,

השומעת את??

איך נהפכו חייך? או שתמיד היו?

ואת..

נותרת מרחפת על האדמה,

כענן תלוש – ערפל.

ואולי לא נותרת..