ביום ההוא ,כשעצב כורכם על פניי
ושאלת מדוע ואם אני רוצה שתלכי
רציתי לקרוא לך: לשוחח, להסביר
לומר לך שיש רגעים מועטים בהם אני מרגיש "יחד", רגעים מפחידים
וזה לא שאני בוחר לשתוק
הרוק חוסם לי קנה
המוח נותן לי פקודה להתמודד, לחשוב, לשתוק
שתיקות ארוכות בולעניות זמן, דוחות קירבה, מבלבלות מציאות
אני רוצה להרגיש אותך, למשוך מעינייך ניצוצות הזדהות, שתגידי "אני כאן"ונהיה
אבל יוצא עצירות וחוסר אונים מגלגל אישונים, מסיט מבט לחלון משלה
את מכנה את זה "דחיה" ונעלבת בשקט, לא מבינה מדוע אני כל כך מסוגר
ולמה אני מסרב לבטוח בך, לשתף ועוד כל מיני מילים של קשר
צר לי על המצב שנוצר ולפעמים מתפלק לי רגש אשם
אני כזה אני
לבן
תגובות