השלמה שחוזרת
מזמרת נעימה
בקימה חורזת
מחוזרת ערומה.
שיחות השלום
כיום פוחתות
המחזרות פתאום
להיום נוגעות.
לכן יקירתי
תיפגעי לעת ליל
עם היוודע דבר היין
שנמזג אל כוסי.
בסליחה מראש
(ויודע שלא מרכך המכה)
הגיע זמן לחשוש
לדקה הבאה.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הנה דוגמא נוספת לכך. [ליצירה]
- [ליצירה] ברגעים הקשים ביותר... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון מאוד רביעית. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש, באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה ערוגה. את נפלאה. [ליצירה]
- [ליצירה] "סוף דבר הכל נשמע..." [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, עטרת, ממש נחמד לקריאה. סחתיין. [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק בגלל זה. משלב וסגנון שפה. זה המשך ישיר לסגנון בו התחלת. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה קטע שנכתב: אני מדבר בשפת "כולם מבינים" את שפתיי, אין צורך להניע את אוזניכם, לוּ יכולתי, היית עוקר ממקומן שלא תבואו לידי שמיעת המילים שאותן אני כל כך מסתיר. ואם לא הייתי שומע אני? אז את קול החדוּת המדברת לא היית שומע לעולם ולא יכולתי להגות את המשפט הכל כך חסר. זו בעצם שעה קלה של רחשי לב היוצאים לקראת ליל ולא שקַר או גשום בחוץ אלא התקף קנאה אחז כשלא נותר דבר מלעשות. הסתדרתי. עם או ללא עזרים, אני מוצא את שלוות הרוח ובלבד שלא תהיה דקה אחת פנויה. והמשפט? בסופו של דבר י-(א)ע(מ)ש(ר)ה [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו? [ליצירה]
תגובות